למה כואב לי לשמוע את המילה נאצי?
למה זה מעביר בי צמרמורת?
מעולם לא ראיתי אחד או הכרתי אותם ואין לי שום קשר אליהם. בעצם
יש.
דם שנשפך זה הקשר שלנו.
סבא תמיד היה אומר לי שאין אדם בלי פחד, ושהפחד יכול להוביל
לאומץ, אבל סבא שלי היה אדם, שפניו חרושות הקמטים וידיו
הרועדות אומרות לך, שאומץ רב הכריע אותו ושהוא נשאר בעצם חצי
אדם אחרי המלחמה.
לא הבנתי אותו פעם.
היום הייתי נותנת הכל בשביל שלא להבין.
לא לדעת ולא לשמוע את הסיפורים, את הסיפורים שסיפר לי סבא על
משפחתו ואחיו, שהיו שם וראו ומתו.
סבא שלי כבר לא איתי.
הוא עכשיו עם המשפחה שלו, עליה הרבה כל כך לדבר.
אני מבינה עכשיו את הכאב שנובע מהמילה נאצי ואני יודעת שאותו
אדם, שנכנס תחת אותה הגדרה, הוא אדם שפל, שאין לו יותר זכות
לחיות בעולם הזה ממישהו אחר, רק בגלל  שהוא נולד  גרמני, או
ארי, או כועס.
אני עם הכאב אלמד לחיות, והוא עוד יהפוך לחלק ממני .
אבל מה יקרה עוד 30 שנה, כשלא יהיו עוד ניצולי שואה, ואנחנו,
בני הדור השלישי נאלץ להאבק במכחישי השואה ולומר לעולם: "זה
קרה! - וזה לעולם לא יקרה שוב".