סערה נוספת עוברת על העיר כמעט שלי
והופכת את רחובותיה לשדות קטל.
מוטלים המוטות שורות שורות בשולי המדרכות -
יריעות צבעוניות, תלושות זרוע, דוממות.
בעיר, בעקבות הסערה, מאבדים האנשים את קורת הגג שלהם,
ניידת לשעבר, האחרונה שעוד היתה.
בינהם לבין רוחות השמים אין פוסק עוד דבר -
השקט של עכשיו, הרעם שיבוא או הברק,
ונותר רק לחשב - מי יהיה הבא להשבר.


רמת גן, 09/01/02