סערה נוספת עוברת על העיר כמעט שלי
והופכת את רחובותיה לשדות קטל.
מוטלים המוטות שורות שורות בשולי המדרכות -
יריעות צבעוניות, תלושות זרוע, דוממות.
בעיר, בעקבות הסערה, מאבדים האנשים את קורת הגג שלהם,
ניידת לשעבר, האחרונה שעוד היתה.
בינהם לבין רוחות השמים אין פוסק עוד דבר -
השקט של עכשיו, הרעם שיבוא או הברק,
ונותר רק לחשב - מי יהיה הבא להשבר.
רמת גן, 09/01/02 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.