מהחלונות הגדולים של המסעדה נשקף הים. היין היה יקר מאוד,
המפיות לבנות והאורות עמומים.
הוא התלבט עם התפריט. היא עם המילה "אינטימיות". הוא היה מרוכז
במלצר והיא בעצמה. מסתכלת עליו, מהנהנת, לא מקשיבה.
אחר כך היא דיברה ודיברה ודיברה, המנות הגיעו והלכו, מדויקות
להפליא בלי שהיא הפסיקה לדבר.

היא אמרה שהיא מרגישה לבד ושחסר לה הקסם ההוא שהיה וחזרה שוב
ושוב על המילה אינטימיות. הוא הנהן מידי פעם, לא במקומות
הנכונים. היא אמרה שיש לה הרגשה שהוא לא מקשיב והוא ענה שמה
פתאום והאוכל ממש מצוין וצדק מבקר המסעדות כשאמר.

בדרך הביתה הוא דיבר על המבקר והמסעדה והבציר של היין או היין
של הבציר והיה מרוצה מאוד.
באותה דרך לאותו בית היא נועצת עיניים מלאות בכביש, משסעת בו
באכזריות מחשבות.