הפילים עפים דרומה,
ואני נשארת כאן,
נשארת בינכם,
יונקים,אוכלי אדם.
היונקים השמנים שלי,
עפים איי שם ברקיע השביעי,
ואני נשארת לי לתהות,
מה אוכל עוד לעשות...
בני מיני תפסו מעוף,
ואני נשארת, חולמת, על החוף;
בחרו הם בדרך שלהם,
הרחק מכאן,
נחים הם על ענן,
ואני יושבת, וחושבת, עכשיו לאן?
ועד מתי? ואולי לא, ואולי בכלל?
והרוח כבר נשאה אותם רחוק,
אליהם להצטרף כבר לא אוכל,
כל כך חבל, הם כבר הרחק מכן,
מה אכזר הוא הגורל...
הם עפים בדרך בה בחרו,
דרומה אל החום;
אני עומדת בדרך בה בחרו,
דרומה עפה מחשבתי,
אך עוברת אני חיי יום יום.
עופו דרומה פילים שלי,
שאו הרחק את כובד משקלי.
חבל שעפתם בלעדיי,
השארתם אותי מאחור,
חבל שעפתם בלעדיי,
עכשיו לא אדע מהו דרור.
אך עופו אל החום,
ספרו לי מה זה, שאדע,
האם קיים הוא כל היום?
או אולי החום הוא אגדה?
רק זכרו לשוב,
נשב אז על ענן,
ותוכלו אז לספר לי,
איך נראה המקום המיוחל הזה,
הרחק מכאן... |