אני עומד מולה,
ומבטינו שקטים.
נשימתי מכבידה עלי וליבי פועם כמו רעם.
ידה מלטפת את הלחי שלי,
ומתוך חוסר הרגל אני לא בטוח איך להגיב.
אז אני מפחד ומסתגר בתוך עצמי,
עושה צעד אחורה ומושיט יד.
אבל כשהיא מושיטה חזרה,
לא מעיז לגעת.
היא עושה צעד אחד קדימה
ומתחילה את השני,
וכמה שאני רוצה אותה ככה אני נירתע ממנה.
אני שואג בפניה,
היא עוצרת לשבריר שניה,
וכורכת סביבי ידיה.
החיבוק החם שלה משתק את הפחד שלי.
עכשיו כל מה שנישאר זה הרצון שלי בה.
מכאן זה מתחיל בלטיפה ממשיך לנשיקה,
ומשם זה עובר לריקוד בין נשמות.
שרוקדות אחת נגד השניה,
ובסוף מסתיימות כאחת.
ופתאום כל המילים שאמרתי,
המילים שחשבתי שהירגשתי,
מקבלות משמעות.