קצת קר לי. האצבעות שלי קופאות לאט לאט, הדם לא מגיע אליהן.
הכפפות הכחולות שלי כבר לא עוזרות, גם השחורות, אלה שיותר
חמות, גם הן לא. עדיין קר לי.
הסתכלתי החוצה מהחלון. הא, מגוחך לראות שבחוץ עדיין קיץ. עדיין
חם בחוץ, אנשים מתהלכים ברחוב עם בגדים קצרים ומתפללים לחורף,
ואני יושבת בתוך הבית, עטופה בארבע שכבות ועדיין קר לי.
אני יכולה לחשוב על כל הקלישאות המטומטמות האלה, איך שקר לי
מבפנים אז קר לי מבחוץ וכל השטויות שאנשים משועממים שאין להם
מושג מהחיים שלהם אמרו פעם. אבל זה לא ישנה כלום. זה לא ישנה
את העובדה שהרוח שנושבת מחוץ לחלון הפתוח של החדר שלי מקררת רק
אותי, רק אותי ולא אף אחד אחר.
מחר בבוקר כשאני אתעורר זה בטח יעבור. כן, אני חושבת את זה
עכשיו, זה מאוד קל לחשוב את זה עכשיו, זה כל מה שאני נאחזת בו
כרגע אבל בכל זאת.... אולי יש בזה שבריר של אמת? או שאני עד
כדי כך פתטית שאני מנסה להאחז בזה למרות שאני יודעת כמה שזה
דפוק.
לעזאזל עם זה. לעזאזל עם הכל. מה אכפת לי מכם? מה אתם מזיזים
לי בחיים? כלום! כלום. בדיוק כמו שלא משנה לי מה עבר עליכם
כשאני שואלת מה שלומכם, בדיוק כמו שלא משנה לי מה עם האמא
החולה שלכם כשאני שואלת לשלומה. גם לכם לא אכפת ממני, למה
אנחנו עשויים מפלסטיק? למה אותן מכונות סחוס שנולדנו להיות
נהפכו למפלצות סינטטיות? למה כל מה שאכפת לנו ממנו כבר נעלם
ואנחנו סתם מבלים את כל חיינו במרדף חסר תועלת אחרי משהו
שמעולם לא היה?
לעזאזל אתכם. בובות קטנות במשחק הפתטי של האלוהים הדפוק שלכם,
מה הקטע שלכם? מה הבעיה שלכם? הולכים והורסים את עצמכם בשביל
הרס עצמי, הולכים והורסים אחרים בשביל התאוות כח המטופשת
שלכם.... כל כך פשוטים שזה מפחיד אתכם. כל כך מפחיד אתכם שכל
התשובות מול העיניים שלכם שאתם מעדיפים להתעוור. כן, תתעוורו.
גם תתחרשו, אולי זה יעזור, אולי ככה לא תשמעו את הצרחות שלי
ואת הדמעות של עצמכם. אולי ככה הירוק של הכסף שלכם יפסיק
לסנוור אתכם כי גם לא תוכלו לשמוע את רשרוש המטבעות.
תשרפו בגהנום המושלם שיצרתם לעצמכם. אתם רציתם את זה, לא? אתם
עשיתם כל שביכולתכם כדי להביא את המצב הזה, כדי שהכל יהיה
בדיוק ככה, בלי קשר לאיך שזה משפיע על כל אלה שאכפת להם. יצרתם
לעצמכם את הגהנום הזה, עכשיו אל תבואו אליו בטענות ותאשימו
אחרים בטעויות המטומטמות שלכם. כולכם באותה סירה, כולכם בזה
ביחד, אין לכם שום זכות להאשים אחרים, להאשים אותי!

אז מתתי פעם אחת. גם חזרתי לחיים ואז כולכם התאספתם סביבי
ושאלתם שאלות מפגרות שלא באמת עניינו לא אתכם ולא אותי. אז
מתתי פעם אחת....
זה אומר שצריך להרוג אותי שוב?