לפעמים אני נזכר, רואה דברים, שומע, דברים מוזרים, אני לא חושב
שאנשים נורמלים שומעים כאלה דברים, נזכרים בהם או רואים אותם.
פעם, זה גרם לי להרגיש מיוחד, אבל היום זה גורם לי להשתגע.
פעם הצלחתי להתמודד אבל היום כבר לא, אני פשוט לא מסוגל.
הייתי חבר שלה כבר הרבה שנים, תקשרנו, לא הייתי חייב בכלל
לחייג את המספר והיא כבר ידע מה אני רוצה או על מה אני חושב,
תקשרנו.
אני לא חושב שאיזה זוג, הרגיש, או ידע כזו אהבה, אבל תראו בכל
זאת היא נגמרה.
אני לא חושב שהיא אי פעם ידעה את הפרט הקטן הזה עליי שגרם לי
לסבול הכי הרבה.
אני בן-אדם גדול, מין כזה יצור ענק אבל עם לב קטן, בגודל של
כפתור שיכול להרגיש הרבה, המון!
אז הרווחתי, יש לי מקום פנוי בגוף, מין כזה חלל ריק, ספייס.
אבל מה אני עושה כשהוא לא יכול יותר, שהלב שלי רוצה להתפוצץ
ולשגר רגשות לכל עבר, מה עושים כשאין מספיק מגירות לאכסן,
כשאין מספיק מקום.
אני לא מתוכנן כדי לסבול, הגוף שלי בנוי כדי לאהוב אחת, אותה.
הלב שלי מדבר איתי כל יום מאז שהיא עזבה, רק כדי שאני לא אהיה
לבד, שלא אהיה עצוב.
אנחנו מדברים על הכל, אני לא שומר שום דבר בלב, מספר לו כל מה
שאני מרגיש.
פעם לא הרגשתי שהוא קיים, ובכל זאת אתם יודעים זה הלב בלעדיו
מה נעשה?!
הלב הוא חבר טוב, הוא זה שגורם לי להיזכר, לראות, לשמוע דברים,
דברים מוזרים.
אני יודע שאמרתי שהיום זה גורם לי להשתגע ושהיום אני פשוט לא
מסוגל, אבל כששמעתי שזה הלב שגורם לזה לקרות, הסכמתי כי הוא
אמר שזאת הדרך היחידה לפנות מקום או שיום אחד הוא יתפוצץ.
אז סבלתי, דיברתי איתו וחשבתי שזה גם יעזור אבל זה רק גרם לו
להתמלא אז כל הזיכרונות, הקולות והמראות התחזקו, ואני, אני
המשכתי לסבול.
וזה לא שסבלתי קצת, סבלתי הרבה, המון, כל יום הכאב גדל, התחזק,
היו ימים שלא חשבתי שאני אצליח לעמוד בזה, אבל המשכתי, בשבילו,
כי מי יעזור אם לא חברים טובים, ואם אני הורג את עצמי אני גם
הורג אותו. והכאב גודל, ואני סובל, וממשיך ללכת עד שזה ייגמר.

כל יום שדיברנו הוא השתנה, כל פעם הוא נהייה יותר מוזר, שונה.
מה אני אגיד, אפילו יותר רע.
יום אחד ששאלתי אותו מה לעשות כדי לעזור לעצמי, איך לשפר את
ההרגשה שלי, הייתה לו תשובה מאוד ברורה, נסו לנחש מי הלב שלי
הייה אם עכשיו אני כותב את הסיפור הזה מגלגל המסמרים של
הגיהינום.