לפעמים את יודעת זה כמו מלחמה
לילה ועוד לילה אותה הפגיעה
אמרת שדי שלא יכאב לך יותר
שממחר זה ייגמר, הסיוט הנורא
שממחר הלילה כבר לא יהיה כואב
שממחר תוכלי את עצמך לחבק.

ושוב הגיע בוקר אמרת שהלילה לא תהיי
והנה שוב הלילה ושוב אותה מלחמה
כל כך ניסית ולא הצלחת לברוח מהפגיעה
ושוב בכית מבפנים, כי בחוץ פשוט אסור
שאולי יראו האחרים את העיניים האדומות
וישאלו שאלות וידרשו להם תשובות.

בתוכך כל כך רצית לספר לכולם
שאת חזקה, שאת עומדת במשימה
אבל את יודעת לא לספר, זה הסוד הנורא
כי מי יאמין לך, את בסך הכל ילדה קטנה
וכל בוקר מתחזקת אחרי שלוחשת עוד תפילה
שהלילה לא תפרוץ לתוכך אותה המלחמה.

מחזקת את עצמך כי זהו דרכו של עולם
כי מקטנות צריך ללמוד שהחיים הם מלחמה
ככל שגדלים היא מתעצמת חייבים ללמוד לשרוד
משכנעת את עצמך כי יום יבוא ויהיה אחרת
כי תראי גם את אור השמש ואת הפרפרים
ותוכלי לשנות את שאחרים עלייך כופים.

לפעמים את יודעת זה כמו מלחמה
לילה ועוד לילה אותה הפגיעה
אמרת שדי שלא יכאב לך יותר
אבל זה יקרה רק שכבר לא תהיי יותר ילדה קטנה
ואז תוכלי לראות את אור השמש והפרפרים
ואולי גם אז תוכלי לחייך קצת מבפנים