המגדלים מתמוטטים כקלפי הימורים.
האנשים בוכים, החרדות שלהם התבגרו ועכשיו
הם מופיעות כל יום שלישי באולם קרוב למקום המגורים.

כן, חייבים לבכות עכשיו, אבל
איכשהו, יהיה בסדר, יהיה רגוע
אנחנו נלמד לחיות כמו שחיינו.

הרוח היא היחידה ששרה ברחובות,
בעלי היצר מנסים לתפוס קצת חמצן, למסור
פחמן לידידים הנכרתים שלהם, זה משחק
קשה, האוויר שופט וצבעו משתנה.

כן, מתקשים לנשום עכשיו, אבל,
איכשהו, יהיה בסדר,  יהיה שונה
אנחנו נלמד לראות את עיוורוננו.

נראה שאלה חבלי משיח, אבל אף אחד לא בא.
כל איש על אמונתו מת, לא
כל איש על אמונתו נקבר.
אין מי  שיזהה את הגופות לצד העצים.
האירופאים לא מאמינים שאפריקה הגיע אליהם, לא קרה ההפך.

כן, מוכרחים לברוח עכשיו, אבל
איכשהו, יהיה בסדר, יהיה המשך
אנחנו נלמד להשאיר בצד את המוות.

השמיים לא שותקים, האדמה גם כן זזה. הדממות
הדממות היא נותרה לאדם.
ההימור כשל, לא את הכל אפשר לחשב.
צריך היה להאמין בהפתעה, קשה להאמין
שהשמש עדיין מגיחה לעיתים מהשמיים.
ובין כל הזוועות מחלחלת הידיעה שגרוע יותר יהיה בעוד רגע, חולף
רגע.

כן, מוכרחים להמשיך עכשיו, הבל
איכשהו, יהיה בסדר, יהיה.
גם בלי האנושות וכדור הארץ יש משהו.