עננים נמוכים מאיימים על תנועתי,
ועלי שלכת מאטים את צעדיי
ואם אפשר, כמה מילים תמסרו לו,
אשתדל לא לבכות לא לשאול עד מתי.
לא תשאל אם אני מוכנה,
תנסה רק לשמוע את צליל הרוכב
על מרכבת אלים שדוהרת קדימה, מפילה כל אשר בדרכה.
לא תצחק וברק בעיניך,
תשתדל רק ללכת ולא אסתכל
על אורך הכובש שלקח הרוכב, כי לקח כל אשר בדרכו.
לא תחזיק בידי
תשתדל למהר ואז לא אבכה זמן כה רב,
על דברים שהיו ואינם עוד, כי הלכת ממני לשם.


הם ירו בך צרור כדורים
וכוכבי השמיים פסקו נצנוצם
והשמש זרחה, אך אין אור בה
אנוכית היא השמש כמותם.
ואני לא רואה כלום רק הר, הר מוכתם
מבקשת לומר לך זאת
כשעוזבים לבלי שוב, כשהולכים ככה סתם,
מפסיקים להפריח תקוות.

ותקווה אין בי עוד,
אם לבד אתה שם,
וקולי כבר חלש ודומם,
ימסרו הם לך מלאכי הדממה,
בכי חרש של לב מדמם.