האסלה עמדה לה ממול, מביט על העולם מגובה מסוים, משקיף על הכל
מהחלון הדולף, ויוצר שלל של צבעים חלודה, קרוזיה, משהו בהחלט
נרקב פה, האם זה אני?
מבט והשקפה שלמה על העולם מתוך חלון השירותים, הלב נשבר למראה
הרוח הקרירה על העלי העץ השכן, הכל עזוב הכל רדוף מסביב, ואני
מנסה להבין את עצמי בכל זה. היכן ההתבטאות האישית שלי, היכן
אני עומד ואומר זהו ? ,
שפכתי את כל מה שהיה לי לתוך האסלה, והידית הורידה את כל לתוך
האדמה,
והאדמה שפכה את ליבה לתוך הים, וזה התערבב בעוד מיליוני
וביליארד טיפות ים אחרות, עד שזה חוזר לרדת מחוץ לחלון
השירותים על עלי עץ השכן.
"הסירקולציה, לעולם לא נשברת" , משהו חייב לשבור אותה, אני ?
משהו אחר ? דבר אחר ? להתיישב מול הפחד ההתחלתי והחשש הסופי,
הוא דבר שלא קל להתמודד איתו ביום יום, אם לא אתמודד עם עצמי
, אז מי יתמודד איתי ? ,
"הסירקולציה, לעולם לא נשברת, אם כי יש פתרון לשבירת מעגלים" ,
אהבה, כן, אהבה, תמיד בלב ותמיד בראש שונה, אהבה לעצמך , אהבה
לאדם אחר...היא הייתה אחרת, אהבתי אותה ועדיין אני אוהב, הפחד
מלשבור את המעגליות החשש מסיבובים חדשים...לדעת שיש מכשולים
חדשים שלא ראית, להודות...עדין, נמוג, פחדן, חלש, אוהב, חמל,
נוגע, חודר, טיפש, קטן, אחר, שונה, - " לעולם לא נשברת" ,
שקרן, מסכה, " אם כי יש פתרון לשבירת מעגלים", נשי, גברי,
מכור להרגלים, "הסירקולציה"...
..."דע את עצמך, דע את סביבתך, קבל שיש שוני, ולא כמוך גם אחר
שונה"...
לילה ויום ביחד אפשר לקבל דברים שהם לא נראים הגיוניים לאחד,
הדדיות שיא הרגש לקבל עצמך אהבה, שנאה וקינאת האחר, תודה
ותתוודה לבך יוקל ברבות...גנבתי ורצחתי, חטאתי בעיקר מול
אלוהים, אבל איש אמונה אינני,
הכל מסתכם בכמה אפשר להקריב וכמה יקר הקורבן...קורבן כמוני.
"הסירקולציה, לעולם לא נשברת, אם כי יש פתרון לשבירת מעגלים.
דע את עצמך, דע את סביבתך, קבל שיש שוני, ולא כמוך גם אחר שונה
בדעותיו ממך."
העולם לא עגול, אם כי הוא אליפטי במקצת, שתי קצבות ועוד שבעה
יבשות, אלפי ארצות, עוד יותר מכל אין ספור נפשות, אין ספור
דעות, אין ספור מחשבות...ונקודה קטנה ביקום - ארץ כוכב הדומים
שלא דומים בכלל, כאן נקטתי ממחשבתי ובטעות סגרתי את
הרוכסן...
מול האסלה עמדתי מביט בעולם מגובה מסוים, חד במחשבתי אם לא
הייתי סוגר את הרוכסן על איבר הגברי החשוב לנו ( הגברים בעיקר,
אך גם מופנה למין הנשי) מאוד, כל זה לא היה קורה אם לא הייתי
טס מחשבות על...אסלות רקובות.
ינואר מושלג 2002
|
