יום אחד התעוררה נמלה,
התמתחה וחייכה: "איזה עולם נפלא,
השמש זורחת, הציפורים מצייצות,
אולי אלך לי לטייל בשדות."

צחצחה השיניים, נעלה נעלה,
שמה אוכל בסל ואת דלתה נעלה,
וכך היא הלכה בשמחה וברון,
לטייל, לנוח, אולי קצת לישון.

אך לפתע, מי זו עומדת בדרכה,
מרת מפקדת, שליחת המלכה,
"חיילת עצרי", צעקה המפקדת,
לאן את הולכת? את לא מתפקדת!

רצתה הנמלה למחות, להתלונן,
אך ידעה שיעיפו אותה מהקן.
היא ידעה שלמרות כל מה שהיא רוצה,
עליה להיות עובדת טובה וחרוצה.

כי אין מה לעשות, ככה זה בעולם,
עליה להיות תמיד כמו כולם.
ותמיד לעבוד, לעמול ולסחוב,
גם אם קשה לה, אם רע או אם טוב.