לאמיתו של דבר
הייתי הבת של הרוח
שברירים מקוויה הצטיירו בדמותי
כשנפשה זעמה
בה ברגע של אי רוגע
פרשה כנפיים ונטשה אותי

כמוה אני אילמת
אימי הרוחנית והאוורירית
פוסעת צלולה בשקט
פרודותיה הדמומות מפעפעות ללבכם
בלא שימת לב מיוחדת מצדכם

כמוה אני צועקת צעקתי החלושה
כשאתם מביאים אותה לידי כעס
היא שורקת בחוץ ונדה לשלילה
אז תשמעוה אך לא תבינו
מה אמר קולה

ובצר לה מטלטת אימי
את כל ילדיה האבודים
מעיפה חולות וטורקת דלתות
כחרש אילם המסב את דעת הסובבים

ובצר לי אני עומדת בקור
מחכה לרוח שעלי תעבור
שתאסוף אותי אל חיקה
שארווה ולו מעט מקיפאון חיבוקה

והיא סובבת סביבי
בהתכחשות מפליאה
מפריעה לי ללכת
אין לי אוויר לנשימה
ואין לי אפשרות אחרת
מלבד לאחוז באמא אדמה.