New Stage - Go To Main Page

ליידי בלוז
/
גור חתולים

היא שוב כאן, בשמלה הכחולה שאהבתי והביאה לי עוגה. אני מנסה
לענות לה והפירורים מתפזרים על הכתונת שלי, ויוצא לי רק חיוך
כזה עקום. ראיתי על פניה שהיא שוב מאוכזבת. אפילו ניסיתי
להושיט לה יד שאותה תפסה ופרצה בבכי. אני לא אוהבת שהיא בוכה.
יכולתי לחבק אותה ולהגיד לה דיי, דיי ילדתי אל תבכי, אימא כאן
לצידך. אבל היום, אני רק יושבת וכבר לא אימא.

אינני יודעת איזה יום היום, בטח שבת, כי היא מצליחה להגיע  רק
בשבתות. מסכנה, עובדת כל כך קשה עם הילדים והעבודה לפחות גורמת
לעצמה נחת ומרוויחה לא רע. עבדתי קשה בשביל שיהיה לה הכל, היא
עושה אותו הדבר בשביל הבנים שלה, הגדול בטח בן, והקטן כבר גדול
ושובב. אם היו כאן היו כבר הולכים לשחק בנדנדות ורצים אחד אחרי
השני. אחד יושב בעגלת נכים והשני דוחף אותו. הם לא מבינים
שעגלות נכים הם רק בשביל נכים ולא בשביל ילדים.

איך שאני רואה אותם הלב שלי נצבט ואני מקווה שהישיבה על כסא
מסריח לא תביא עליהם איזה שהוא אסון, או מזל רע, אני לא מאמינה
באמונות טפלות אבל אף פעם אי אפשר לדעת. אני רוצה לדפוק על עץ
אבל אני רק יושבת על כסא הגלגלים ומביטה קדימה. אפילו את הראש
קשה לי להזיז לא בגלל מחלה אלא בגלל שהמוח שלי לא מצליח להעביר
את הפקודה לראש ולידיים.

טוב שלא הביאה אותם למרות שאני אוהבת לשמוע את קולותיהם ולבדוק
עד כמה הם דומים למישקה. הכי הפחיד אותי כשנולדו  למי יהיו
דומים לי או למישקה, אבל נרגעתי, יש הרבה דברים שאני כבר לא
חושבת עליהם. בטח כבר לא על מישקה.

אליהו, אותו אני עדיין רואה לפעמים מחייך אלי מתוך עגלת  הנכים
הטיפשית. הוא אף פעם לא היה שווה כלום ועכשיו אחרי שקיבל שבץ
מוחי הוא עוד יותר מטומטם, רק מעשן את הסיגריות שלו, ואת חמודה
שלי מתי תפסיקי לעשן. אני  כבר לא אומרת לה כלום כי שום מילה,
אני נהנית לשמוע אותה מדברת. אם יש לי מזל תספר לי מה קורה
בחוץ.

כמו כולם היא, ברגע שאדם נפטר שוכחים את כל הצרות והכאבים
והמחלות אפילו את העובדה שהיה נכה ומוגבל. האם תשכח אותי,
מעניין כמה זמן ייקח לה, אפילו שהיא בת אוהבת ומסורה. אני
עדיין מסוגלת לחשוב מידי פעם. בעיקר כשהיא באה לבקר אותי. אחר
כך לא יהיה חשוב לי כלום, העיקר לברוח מכאן אם לא בגוף לפחות
במחשבה. אני רוצה לברוח מהמראה אבל אני לא יכולה לראות אותך כי
קשה לי להזיז את הראש אבל אני שומעת איך את צועקת על המטפלות.
תעזבי  אותן במנוחה, את לא מבינה כלום, הן צועקות עלי כשאת לא
כאן, אז תהיי נחמדה, תני להן כמה שקלים שישתקו.

איזה מותק את כן, ככה טוב. עוד חתיכת עוגה? רק בשבילך אני כבר
לא רוצה. שימי את היד שלך על הפנים שלי ותחייכי אלי. לא, אל
תבכי, לא שווה. אני כבר זקנה. משתדלת למות אבל לא כל כך מצליחה
אבל את לכי תעשי חיים,  מה זה גור חתולים? איזה מותק את לא
שוכחת שאני אוהבת חתולים, כבר מזמן לא ראיתי אחד מהם, בטח לא
כאן כל כך רחוק מבני אדם. מי יטפל בגור הזה כשאת תלכי, אני כבר
לא יכולה אפילו ללטף אותו ואני חושבת שהוא מפחד ממני כמו
הילדים שלך. אבל היד שלי כבר לא יודעת לזוז  גם הפה שלי כבר לא
יודע לחייך. אם תסתכלי בעיניים שלי תראי את השמחה וגם.  אבל את
כבר לא מסתכלת. גם לך קשה?




היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 19/1/02 20:32
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ליידי בלוז

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה