אמרתי לו בחושך.
למה, שרטתי אותך? הוא שאל בקול מצטער, ושמעתי את קול השיוף של
ידיו המלטפות את לחיו וסנטרו.
לא נורא, אמרתי לו, כנראה שכחת איך עושים את זה.
אולי אני כבר אשאר עם זה ואחזור לזקן, הוא אמר, מה דעתך?
בסדר, אמרתי לו
(העיקר שלא ישרוט אותי).
יתוש אחד זמזם לי ליד האוזן. אוף, אמרתי ושפשפתי את האוזן
בעצבנות. היתושים האלה.
זה לא יתושים, זה יתושות, הוא יגיד בעוד רגע. אני כבר מכירה
אותו.
זה לא יתושים, זה יתושות, הוא אמר.
חייכתי לעצמי.
מה את צוחקת? הוא שאל.
איך אתה יודע שאני צוחקת, שאלתי אותו
אני רואה את השיניים שלך בחושך, הוא יגיד, וילטף לי את השיער.
אני רואה את השיניים שלך בחושך, הוא אמר.
ניגבתי את המצח בסדין, ואחר כך את החזה והבטן.
חם, אמרתי.
הוצאת הרבה אנרגיה, הוא יגיד, וילטף לי את השיער.
הוצאת הרבה אנרגיה, הוא אמר.
המאוורר על התקרה השיב מעט מאוד רוח, והרגשתי את אגלי הזיעה
שבים ומופיעים על המצח.
אוף, חם פה נורא, אמרתי.
רוצה שאדליק את המזגן? הוא יגיד.
אהה, הוא אמר.
שכבתי על הגב והסתכלתי בזרועות הלבנות של המאוורר בחושך.
תגידי, הוא אמר.
אני אומרת, אמרתי לו, ולא ראיתי את השיניים שלו בחושך (דווקא
השתדלתי).
את עוד אוהבת אותי בכלל?
אני? שאלתי אותו.
את רואה כאן עוד מישהי? הוא יגיד ויצחק בקול הצרוד שלו.
כן, הוא אמר.
מה כן? שאלתי אותו.
הוא נשם נשימה ארוכה, ופלט את האוויר לאט, לאט, לאט.
אני מצטער שסרטתי אותך, הוא אמר.
לא נורא, אמרתי.
הוא שוב נשם את הנשימה הארוכה הזאת.
אוף, אני מזיעה נורא, אמרתי, אני חייבת להתקלח.
אני אוהב את הריח של הזיעה שלך, הוא יגיד.
אהה, הוא אמר.
והסתובב לצד השני. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.