שהגעתי לכיתה שמתי את הראש על השולחן ועצמתי עיניים בתקווה
למצוא כמה דקות של שינה. אבל לא הצלחתי.
דקה לפני השיעור הראשון הסתכלתי על שחף ולחשתי לה "זה עומד
להיות סיוט"...זה באמת היה.
כל היום עבר בסדר ומחוייך עד שיעור אנגלית. המורה סתם צעק עליי
פעמיים שאני מדברת. מדברת?? אני???
הנחתי את הראש על השולחן ואז באה הפעם השלישית. הרמתי את הרשא
וצעקתי "מה? מה אתה רוצה ממני? מה עשיתי לא בסדר עכשיו?" הוא
היה המום.לפחות לא הציק לי יותר.
אחרי השיעור הצטערתי שאין לי אקדח ביד כדי לפוצץ את המורה הזקן
והחרמן הזה, כמה שאני שונאת אותו.
הוא הרס לי מצב רוח של יום שלם.
הסתובבתי בחצר של בית ספר ויריתי עם האצבע בכל מיני ילדים
שעברו סתם כי הם עברו שם, "פיו,פיו,-פחות אחד". זה היה נחמד.
הלכתי לכיתה ואז הוא פתאום עמד שם וחייך אליי,סתם בלי סיבה, מה
הוא מחייך? "אני לא מדברת איתך, מה אתה מחייך ימטומטם?",חשבתי
ויריתי בו איזה מחסנית שלמה. פתאום, כשאני לא רוצה לראות יותר
את הפרצוף שלו הוא נזכר לחייך.
עמדתי והסתכלתי עליו עומד,מחייך ומסתכל עליי מדוכאת.
מה הוא חושב לעצמו? חתיכת דפוק.יריתו בו ורוקנתי עליו עוד
מחסנית ועוד אחת...מגיע לו...
רציתי לירות רק עוד כדור אחד-בין העיניים הכ"כ יפות
האלה...שגרמו לי לבכות כ"כ הרבה פעמים. הסתכלתי עליו שוב והוא
פשוט עמד שם עם חיוך עצוב שמבקש סליחה ועם המבט ההוא...כמעט
התחלתי לבכות שוב ...לא יכולתי יותר.
הרמתי שוב את האצבע..וכ"כ רציתי לירות...
                            אבל הפעם בעצמי.