אני יודעת שלכל אחד ואחת מאיתנו יש פיה ששומרת תמיד מצרה. היא
נראת בדיוק כמו פיה מן האגדה שבאה וקפצה לומאר שלום ותודה על
כך שהיא עצמה. אני רואה אותה צצה מולי כל הזמן, היא כל כך יפה
עד שאני יכולה לגעת בה היא משונה במקצת מפני שאין לה פנים...
אך לפעמים החלל הריק הזה מתמלא בפניי.
אני חשה אותה כאילו היא חלק ממני, היא שומרת עליי ויודעת הכל
מה שהיה ומה שיהיה ולדעתי היא כבר ניהלה כמה שיחות נפש עם
אלוהים בנוגע אליי והתיעצה איתו לאן אני הולכת ולאן אני
פונה,מה כדאי לשפר בי  ומה לעשות איתי וזה רק מפני ש.......
היא היא הרוח והיא היא הלב שתמיד יודע ותמיד אוהב... היא תמיד
נותנת לי את האפשרות לחשוב ולחלום ובסוף היא בוחרת את הטוב.
היא נותנת לי להרגיש שאני היא הטובה מכולם, ואני עוד אנצח את
הרשע בעולם. אני יושבת וחושבת מה היא עושה האם היא יודעת שאני
כותבת עליה בכלל או שהיא מתייעצת עם כל העולם בנוגע אליי.עכשיו
כשאני חושבת עוד דקה אני למסקנה שהפיה יכולה בעצם,
                                                           
להיות אני!