היא לא היתה שלו מעולם.

היא חשבה שכן, היא רצתה להאמין שכן, היא אפילו היתה קוראת
לעצמה "שלו" והיתה כותבת את זה במכתבים ובפלאפון ובכל מקום
שבנות כותבות בו דברים כאלה, מקושטים בפרחים או בלבבות או
בשטויות קיטשיות אחרות.
אבל היא לא היתה שלו מעולם.
והיא לא התחברה עם קיטש, לא עשה לה כלום מלבד הרגשת בחילה קלה
וחיוך סרקסטי על הפנים. אבל הוא אהב את זה והתרגש מהשמאלץ
הדביק הזה, אז היא שיתפה פעולה, בכל זאת היא אמורה להיות שלו.
ואם שלו אז עד הסוף...

פעם הם נסעו לים, לראות את הזריחה.
גוד, אין יותר קיטשי מזה - תודו!
והיא נסתה להתחבר להתרגשות הזאת, ההתרגשות המפורסמת
שמתוארת ביותר מידי סרטי מג-אני-מלכת-הקיטש-ראיין, והיא נסתה
למצוא את ההילה הזאת שאמורה לערפל את המחשבות והעיניים, שאמורה
להביא פרפרים בבטן ומבט מזוגג בעיניים.
אבל ככל שהתאמצה כך פחות ופחות הצליחה למצוא את הצד הכביכול
נשי שבה, זה שאמור היה לחבר אותה אליו.

וברגע ההוא היא ידעה שהיא לא שלו
פתאום ההארה הזאת עלתה לה בראש.
אני לא שלו
אני לא שלו
אני לא שלו

אז היא קמה והלכה, משאירה אותו לבד על החוף.
עם השמיכה המשובצת שהביא כדי שהיא לא תלכלך את הרגליים היחפות
שלה, עם הסלסלה של הפיקניק שהכין בהתרגשות, הניח בה בקבוק
אמרלד ריזלינג מצונן היטב ותותים בשלים ואדומים אדומים.
עם עלי הכותרת של הוורדים שפיזר סביבם לאווירה רומנטית, בין
הנרות שהניח על החול הרך במקום מושבם.


בדרך חזרה לכביש הראשי, לתפוס מונית חזרה הביתה,
היא ראתה מישהו יושב על שפת המדרכה ,
מעשן סיגריה ובידו בקבוק הייניקן כמעט ריק,
כולו חוסר איכפתיות,
מבט של "לא אכפת לי מאף אחד" בעיניים, התלתלים שלו נחים על
הכתפיים בערבוביה, העיניים כחולות ואפאטיות, חיוך לגלגני על
פניו.
והיא רצתה פתאום לרקוד ברחוב,
רצתה לשיר לו בלאדות נוגות של muze,
הביטה אל השמיים שנראו לה כל כל יפים פתאום, עמוקים וקורצים,
ואז היא ראתה את הים..
עמוק וכחול-שחור, רגוע וחמים,
מפתה
כל כך מפתה.

צרחת סירנות והבהובי אור אדומים העירו אותו מהרהוריו,
הבירה כבר לא הייתה קרה ונשארו לו רק שתי סיגריות מהקופסא שקנה
באותו הערב. הוא ניער את ראשו והתלתלים שלו נחתו ברכות על
ערפו.

בראשו הדהדה המחשבה על המבט שהיה לה בעיניים, כשעמדה מולו,
בוהה בו, הילדה היפה הזאת, הזרה.
מבט מטורף, מאוהב, מבט של חיה פצועה אך עם זאת מלא שלווה בלתי
מוסברת. משהו אוונגרדי לחלוטין.
אף אחד לא הסתכל עליו ככה מעולם, אף אחד לא הצליח לחדור את
מעטפת הריחוק שלו בעזרת מבט טהור ואמיתי.

הוא הרים את ראשו וראה את צוותי ההצלה שולים גופה מהמים,
רופא או פאראמדיק מבצעים בה החייאה, נשימות זה"ב,
אחת שתיים שלוש , ללחוץ!
נשיפה, עוד אחת,
ושוב - אחת שתיים שלוש..

ילדה אחת יפה שוכבת על החוף,
בעיניים עצומות.