New Stage - Go To Main Page



פרולוג

פעם, מעבר להרים הכחולים-שחורים, חי לו איש קטן שהיה ידוע
באהבתו הגדולה לחיים.
אהבה גדולה, שלמה, שאף פעם לא הופרעה על ידי כל גורם כלשהו.
כל מיני אנשים- אישים חשובים, כוכבי קולנוע ושאר מפורסמים מכל
קצוות עולם באו אליו, כדי לחזות בפלא האושר הזה, שהיה מאושר
בכל מה שהיה לו, ולא קינא לאף אחד, ולא נטר לאף אחד,ומבטו היה
כה רך וצלול שפשוט יכלת לטבוע בעיניו אם וכאשר הסתכל
לכיוונך...
העולם כולו רצה להיות כמוהו, רצה לפצח את סוד החידה שצפונה
עמוק כל כך בנסתרות נפשו של אותו אדם...

אפילוג

הכרתי אותו... שם המשפחה שלו היה מו, אבל בעצם ככה כולנו קראנו
לו "מו", כמו שהפרה עושה, והיינו חברים כולנו ביחד, חבורה
גדולה ושמחה של ילדי איכרים שהלכו להם ביחד כל הדרך מהחיתולים,
הגן הבית ספר והנעורים...
אני זוכר שהוא הגיע אלינו ,כשהיינו בערך בני שנתיים וקצת, עם
השיער הבהיר כמו-צבע קש שלו, הרגליים שנתנו את הבעיטות הכי
חזקות כששיחקנו כדורגל, משפטי המפתח הכי זכורים...
זיכרונות של ריצה בשדות אופפים אותי עדיין, עם בדיוק אותם
הריחות כמו אז, כאילו היה זה אתמול...
המסלול היה ,לכאורה, פשוט ומוכר, חיים לא רעים ואף רווחיים
בדרום-מרכז ארצות הברית... דוד סם וכל החבר'ה היו קופצים לכאן
תמיד כדי להראות למה הם מתכוונים כאשר הבטיחו להמוני האנשים...
חיים ללא דאגות כמו שלנו, תמימות ילדותית שנמשכה עד שעזבנו
לראשונה את המחוז הקטן שלנו,אחרי שסיימנו תיכון...

                           



החיים התגלגלו להם, כל אחד הלך לכיוון שלו, ולדרך שאליה רגליו
נשאו אותו, באמונה שבסוף "כל הדרכים מובילות לרומא" או במקרה
שלנו, בחזרה הביתה, למקום הנצחי שלנו...
השנים עברו, הפכתי לאיש היי-טק מכובד, בעל עסקים חבקי עולם
והון עצמי מכובד ביותר, איש משפחה אוהב ונאמן, חברותי ונחמד.
רק שדבר אחד העיב על הכל... זיכרונות שלא הרפו ממני, של החברים
מהילדות שלי...
לאחר שנואשתי מלמצוא את חברי, (וכמובן הפעלתי בשביל כך את קשרי
בחלונות הגבוהים) החלטתי שאם כך, עלי להשלים עם זאת, שאני פשוט
לא מוצא את החברים שלי, ולהמשיך בחייי.
אבל עדיין לא הייתי מאושר

                               




לכאורה, הייתי איש כזה-היה לי הכל, אבל בעצם לא היה לי כלום,
מכיוון שאושרי לא היה שלם,בגלל הצל שהעיב עליו-פשוט לא יכולתי
להשלים עם אי-מציאתם של החברים הותיקים שלי.
לאחר כמה חודשים, לקראת סיומה של אותה שנה, הגיע לאוזני שמועה
,שעברה מפה לאוזן,אודות איש אחד,שהוא האיש המאושר בעולם, וכולם
נוהרים אליו כדי לנסות לגלות מהו סוד אושרו של אותו איש... אך
ללא הצלחה.
אמרו לי כי הוא נמצא במקום מסוים,והרגשה מיוחדת אחזה בי,אך לא
הבנתי מה משמעותה,כאילו שאני יודע איפה המקום הזה ומכיר אותו
מצוין.
משפחתי חשה בכאבי, ולאחר שהתייעצתי עימם החלטתי ללכת לאותו
איש, אולי הוא יוכל לעזור לי קצת עם הנושא הזה, שהטריד אותי כל
כך עד כדי כך שבאיזשהו שלב התחיל להדיר שינה מעיני...
יצאתי למסעי לעבר אותו איש מיוחד, ובמהלך הנסיעה, שארכה זמן
רב, יצא לי מספר פעמים לחשוב על חברי הותיקים ועל מעשינו
ביחד.
זכרתי את כולם, חוץ מאחד, שפשוט לא יכלתי לקשר את שמו
ואופיו,ומוחי היה טרוד בסוגיה זו כמעט כל הדרך.
החלטתי שזהו הנושא הראשון עליו אדבר עם האיש המאושר.
לאחר מסע ארוך,הגעתי לבסוף ליעדי המבוקש.
עשרות, אם לא מאות אלפי אנשים היו נמצאים בשטחים מסביב לביתו
של אותו אדם, ששכן, לא פחות ולא יותר, באותו מקום שבו גרנו
בצעירותינו.
דפקתי בדלת, ולהפתעתי הרבה, פתח אותה מישהו שהזכיר לי אדם
שהכרתי לפני זמן רב.שאלתי אותו איך אוכל להיפגש עם האדם
המאושר, והוא רק אמר לי "כבר מצאת אותו במפתן הדלת".
התחלתי לספר לו את סיפורי תוך כדי מחשבות שאולי זה בעצם האדם
אותו חיפשתי, ואז הזכרתי את החבר שלי מו, שאני לא זוכר מה הוא
היה עושה בדיוק, שכל כך מזכיר לי את אדם שכרגע יושב מולי-ואז
האיש המאושר בעולם פשוט חייך, ואני חשבתי שמצאתי את סוד האושר
שלו, אבל הוא רק אמר "זה אני"...



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 18/1/02 23:45
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מישל קרוז

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה