-אתה שומע את זה?
-את מה?
-את זה.
-את מה?
-אתה לא שומע?
-לא!
-באמת?
-האם תציק לי עוד הרבה זמן?
-אפסיק רק אם תגיד אם אתה שומע את זה.
-אני שומע את זה. מרוצה?
-לא.
-למה?
-כי אתה לא מנסה.
-מנסה?
-כן אינך מנסה מספיק לשמוע אדוני, תתרכז!
-טוב אנסה, למרות שאני חושב שאם בן אדם אינו שומע הוא גם לא
ישמע, אפילו אם הוא התרכז.
-זאת אחת מהפעמים הנדירות שכן צריך להתרכז בשביל לשמוע.
-אולי תיתן לי טיפ איך לשמוע את זה טוב, אתה אדוני הרי שומע את
זה.
-אינך שומע זעקות עזרה?
-אה! זה זעקות עזרה?
-כן.
-של מי?
- של הנפש.
-שלך?
-לא רק.
-שלי?
-לא רק.
-אז של מי עוד?
-של כל אחד ואחת ביקום הזה, האפל, הקודר והנוראי, רק פה הרג
המונים, מלחמות, שפיכות דמים, הרג אחים, קנאה, נקמה, ואי צדק
יכולים לעבור בשקט בשגרה של היום-יום. אתה לא אשם בזה. רק אם
תנסה להקשיב ואולי תשמע, כולם זועקים לעזרה בעולם, כולם.
-אבל הרי אמרת שכולם מתעלמים מן המצוקה, השפל והמלחמות
השונות.
-אכן.
-אז למה להם לזעוק לעזרה אם לא אכפת להם מה שקורה בעולם.
-לא אכפת להם מה שקורה לך, הם זועקים אך ורק שנפשם כואבת.
-אז אתה אומר שכל נפש של בנאדם, בעצם אגואיסט ושמבעיות שלי לא
יכאב להם, רק מהבעיות הפרטיות שלהם יכאב נפשם ויזעק לעזרה,
ומכיוון שעכשיו רק אני ואתה שומעים את הזעקות אנו יכולים לשנות
את העולם?