נמלה על גג בנין מט ליפול
לא מעורה בהלך הדברים,
מקורה בשתי ישויות בשר ודם.
ארוחת צהריים מצויינת בשיינקין
כמו ישיבה מספקת בשירותים,
מדגדגת לפוליטיקאי את הרקטום.

חציל בגשם לא כל כך מעניין
את האיש שגורם לזה לקרות,
כי בין כה וכה גג הבנין
אולי עשוי מפל-קל ואולי לא.
מי יודע, שמש זורחת
היום כמו מחר גם שלשום,
עדיפים כאבי המלחמה
מאשר יסוריי השלום.

ורק פה בטבריה הגלילית
נשמע הד הנמלה,
אולי הנפילה הזו כאבה.
מי יודע, אף אחד לא שמע
את הדוגית שלנו מלאה
לאחר מסע דייג חיובי.

והדגים מה להם אכפת כל כך
להיות בתוך הסירה,
בטן גב הם משתזפים.
ושתי הפרחות מחוף ירושלים
שנאנסו אתמול ברחוב המסגר,
לא מדגדגות רקטום של פוליטיקאי.

חציל בגשם גם הוא לא מעניין
את האיש שגורם לזה לקרות,
כי בין כה וכה גג הבנין
אולי עשוי מפל-קל ואולי לא.
מי יודע, שמש זורחת
היום כמו מחר גם שלשום,
עדיפים כאבי המלחמה
מאשר יסוריי השלום.

ושוב מוצא את עצמי יושב
זה לא משנה איפה ומתי,
כי הפאב ברחוב המסגר נסגר לשיפוצים.
אולי זה עוד יקרה לי יום אחד
כאשר אשוב שנית לטבריה,
אולי אצליח שוב לטבול כמעה במי כנרת.

וכמו דגים בסירתי שוכבים
נהנים להם משמש אחר הצהריים,  
כך הפרחות מרחו לי את הגב.
כי אין בעצם שום טעם
בפוליטיקאי ברחוב שיינקין,
שלא מרגיש דגדוג ברקטום.

חציל בגשם גם הוא לא מרגיש דגדוג
כמו האיש שגורם לזה לקרות,
כי בין כה וכה גג הבנין
אולי עשוי מפל-קל ואולי לא.
מי יודע, שמש זורחת
היום כמו מחר גם שלשום,
עדיפים כאבי המלחמה
מאשר יסוריי השלום.