"מאיה" נשמעה קריאה בחדר.

"מי נשא את שמי לשווא?" שאלתי בתקווה למצוא את הקורא בשמי
לשווא.

"נו, שוב את עם תסביך האלוהים הזה?" רווית הפתיעה אותי מאחור.

" זה לא תסביך, אמרתי לך כבר, זה באמת" ויתרתי על לחפש את
הקורא.

"נו, אז תיצרי אבן שאת לא יכולה להרים, תוכיחי לי"

"אמונה נוגדת הוכחה, את יודעת את זה" נשמתי "וחוץ מזה, את
השטות הזאת אפילו אלוהים לא יכול לעשות" גיחכתי לעצמי.

"את רואה אפילו את אומרת שאלוהים לא יכול לעשות..."

"נו, זה היה סלנג, אל תתחכמי"

"טוב, נגיד ש... אם את אלוהים... למה בעצם את ילדה בת 16?...
ולמה את לא מקבלת ציונים יותר גבוהים ממני?"

"תראי זה קצת מסובך... פעם הרבה יותר אחוזים האמינו בי, למשל
כשרק בראתי את האדם היו בעולם רק שני אנשים, ושניהם האמינו בי
בכל ליבם. זה היה מאה אחוז של אמונה ולכן יכולתי לברוא את
ולשלוט בכל העולם. אבל אז... טוב היה אז את משבר האמונה הראשון
- כשחווה האמינה לנחש ואכלה מפרי עץ הדעת, אחרי זה גם קין ומשם
כל העניין מאוד התפתח, ולא יכולתי לשלוט בכל העולם, אז השמדתי
אותו במבול הגדול. את מבינה, חשבתי שנוח ובניו יהיו יותר אסירי
תודה - אבל הם לא היו. חשבתי שאם אני אתעלם קצת מהחטאים שלהם,
הם יותר יאהבו אותי, וכמו שאת יודעת, זה לא ככה. בסופו של דבר,
למרות שניסיתי גם את השיטה המיסיונרית של לדאוג לאנשים עם
ניסים כדי שיאמינו בי, וגם זה לא עזר, ויתרתי. עכשיו הכוח שלי
נחלש מיום ליום. את לא תאמיני כמה כאב לי לראות את השואה
ולראות אני לא יכולה לעשות שום דבר בנידון, ולא רק את  השואה
אלא גם אסונות נוספים, וכל יהודי שמת בגלל היותו יהודי... "

"ממש נוגע ללב" היא גיחכה.

"נכון. בכל מקרה, עכשיו אני תקועה פה אתך... אם תאמיני בי
תיפטרי ממני... נכון שזה אירוני?... " חייכתי חיוך ענק "ברגע
שתאמיני בי, אני אגדל ואהיה חופשייה לצאת מפה".

גם היא חייכה "מצטערת, אבל זה עדיין לא משכנע"