ישבנו בחוץ בקור, עם שקי שינה ומדורה שהלכה להיכבות.
לא יכולנו לזוז מרוב הקור והרעב, כל האוכל שלנו נגמר. ישבנו
בשקט חיבקנו אחד את השני בניסיון להתחמם. המדריכים האמיצים
שלנו הלכו לחפש אוכל עד שמשלחת החילוץ תחלץ אותנו מההר.
ישבנו הרבה שעות וחיכינו שהמדריכים יחזרו, אבל הם לא חזרו. לא
היה לנו כל כך הרבה לעשות, לא יכולנו לחפש אותם כי בקושי זזנו,
ולא היה לנו למי להתקשר.
אחת מהחברה אמרה שבטוח קרה להם משהו, ושהיא מודאגת והיא התחילה
לבכות. ניסינו להרגיע אותה וזה לא כל כך עזר היא הייתה הבאטרף
כל כך מודאגת, מצטערת על זה שבאה לטיול.
אני ישבתי לידה חיבקתי אותה ואמרתי לה שהכל יהיה בסדר.
גם אני הייתי מודאגת פחדתי נורא, וכך גם כל החברים שלי.  
הגיע כבר היום השני והיה עדין קר, התחיל לרדת שלג, לא ידענו מה
לעשות , המדריכים שלנו לא חזרו, ואנחנו רעבים צמאים וקפואים.
ועכשיו יש עוד סופת שלגים.
משלחת החילוץ באה וכל אחד מאיתנו חזר הביתה.
אחר כך שלחו עוד משלחת חילוץ בישביל לחפש את המדריכים שלנו.

יום למחרת הם מצאו את הגופות שלהם.