שדות עיניך הירוקים
שהציתו את שפתי הים בקיסריה,
ששטפו את שיערך הרך.
נוגע בגופך בדמיון פרוע ובחלום מתוק
מלטף את צווארך.
אך חושב ומנתח ופורט לפרוטות
ומנתח וחושב ובוחן את הכל
וברגעי חולשה גם עושה טעויות של המוות
ונהיה מאושר ואחר כך מדוכא
וברגע פניי מגלות בסתר את
מחשכי נפשי
צד בי יודע
צד בי יבין
כי אם תצמח בי האהבה אליך,
התגווע גאוותי?
בעתיד הלא רחוק ידע הכל הקול
וגם אתה תדע בדבר אהבתי
ותרצה ונתרחק ותאהב ונתקרב
ומעגל הבדידות יבוא לקיצו עד
שיתפוס מקומו מעגל דיכאון, פחד ואושר.
אך תרצה ונאהב
ותדחה ואכאב על מעגל לא פתור
של חצי אדם.
ויציתו שדות האש את הירוק של הפרחים
והים יסחף את הצדפים אל קירבו
ולא שיערך יעבור בין אצבעותיי
ודמיון פרוע וחלום מתוק ללטף את חוכמת גופך
יפרח בריח שרוף של הדשא בשעת צהריים
ביום אביב שיישכח.