מאוחר, שעת לילה,
בוקר כמעט,
שעת הדרורים הקמים,
ואת, בזרועותיו חבוקה,
נשימותיך קצובות,
רגועות, ונפלא שכך.
כי אתן את מרגישה   -
בטחון, נינוחות, עוגן,
שלווה, כזו שמגיעה לך.
הבי לי יומך, מעט מזמנך,
אסתפק במועט, לא ארמוז,
הקדישי לי אוזן, לא יותר,
ואקדיש לך לב שלם, פועם,
של איש ששמח בטוב לך.
שמוקיר את המעט,
ומכבד את אישך, ואישך
הניצתת בזרועותיו,
כי בחיקו העבר,
גם הווה ועתיד,
ובעיקר, השפיות.
ואני, אמשיך לאהוב,
ולשמוח, בטוב לך.