|
אתה גורם לזה לקרות. לאט.
המרווח בין חיבוקים מזי רעב
לבין תשוקה
הוא כמרחק הפנס מן המטבע:
ביחס הפוך לאופל מסביב
אני מביאה את זה לידי מגע. קרוב.
ידי מוכתמות. ירכי פרומות.
זיעה חמה דולקת
על המיטה ועל הסדינים ועל החתול ועל גופותינו.
(ואולי: לשרוד את האפטרשוקים ולצעוק
להתערבל בחושים שלך וללחוש
ברחוב המדרגות בירושלים
בדירת חדר זרוקה
אתה הנחמה שלא תיארתי לי כמותה) |
|
|
ואז, פתאום,
בדיוק בשניה
שהרמתי
ת'תחתונים
והתכוננתי לצאת
החוצה ולחזור
לשיעור, ראיתי
אותו. ממש
מילימטר מתחת
לאף שלי.
מי היה מאמין?!
הסלוגן שלי,
שלי!!! רשום
בטוש אדום חזק,
במשתנות של
ביצפר!!!!
מבחינתי, זהו
שיא השיאים,
הגשמת כל חלומות
ילדותי!!
אנ'לא מאמין.
פשוט לא. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.