מחר אני יוצא לטיול של החיים שלי, אני לא יודע מתי אחזור.
אני אפילו לא יודע לאן אני הולך, יש לי כרטיס חד-כיווני למקום
אקראי, והרבה כסף, בבנק הבין-לאומי.
אני לא יודע את מי אפגוש, או מה אלמד מהטיול.
כולם אומרים לי שאחכים, שאחזור ציוניסט, או שרוט.
בעצם לא אכפת לי, זה לא משנה, אני בכל מקרה לא חושב על חזור.
אני רוצה לטוס לכוכב מס' 1653, ראיתי יום אחד מקרוב בחלום שלי,
הוא היה יפה, הצמחים גדלו, הטבע שגשג.
לא היה שם בן-חווה אחד, הזונות האלה תמיד הורסים הכל.
בעצם, אני לא רוצה להיות גם שם כי אז אני אהרוס את זה בעצם
היותי שם.
אני רוצה לטוס לכושיה, סליחה, ניגריה, האנשים נראים לי נחמדים
אבל הם בטח יעשו לי בעיות כי אני לבן כמו תחת.
אני רוצה לטוס לאמריקה, להרוויח כסף, לחיות טוב, לזיין בחורות,
רגע, אבל אמריקה מלאה באמריקאים, אני לא רוצה ללכת לשם.
אני רוצה לטוס לגרמניה, ללמוד על תרבות חדשה, ללמוד על הפולק
האזורי, בעצם בגרמניה מדברים גרמנית וזה אומר ללמוד שפה חדשה,
אין לי כוח לזה.
אני רוצה לטוס לצרפת, לראות את המוזיאונים שלהם, לפתח את הידע
התרבותי שלי, אבל בצרפת הבנות שעירות אז אני לא רוצה ללכת לשם.

אני רוצה לטוס לאנגליה, לחגוג, להכיר אנשים, להתמסטל, אבל
לאנגלים יש מבטא מעצבן, המבטא שלהם יכול לשגע אותי.
אני רוצה לטוס לאילת, לתפוס קצת שמש, להתחיל עם בחורות, אבל
אילת מלאה בתיירים מטומטמים והמחירים שם באזורים התיירותיים
עולים המון.
חשבתי לעשות טיול שורשים, אבל מאוד מסוכן באזור הכפרי של דרום
אמריקה, המון ישראלים מתים שם.

עכשיו כשאני חושב על זה ככה, טוב לי כאן.
אני חושב שאשאר כאן לדי הרבה זמן, תמסרו לחברים שלי שאני בבית,
שירימו טלפון ונלך לחגוג במקום הכי טוב בעולם, בבית.