שמעתי רעש אז התעוררתי, בום... הרגשתי את עצמי מוכה קשות על
ידי משהו לא מזוהה.
פעם הבאה שפתחתי את העיניים ישבתי קשור לכיסא, הרגשתי את
העיניים שלי מתנפחות מהאגרופים ממקודם.
ניסיתי לדבר אבל כל מה שיצא היה מן חצאי מילים, כמו כשמנסים
לדבר בזמן שמצחצחים שיניים, זה קשה. שמתי לב שיש איזו פיסת בד
קשורה לי בפה, ניסיתי שוב להגיד משהו אבל כל מה שיצא לי היה
"הא מאהו נאאא אם?".
היה חושך, חשבתי שהעיניים שלי יתרגלו עוד מעט אבל היה יותר מדי
חושך, כאילו משהו רצח את הירח והכוכבים, או שבעצם סתם לא בנו
חלונות בבניין שהייתי בו.
ניסיתי הפעם סתם לצעוק, לפחות משהו יבין אותי.
התקרב אלי משהו, הביא לי כאפה, אמר לי שאסתום ת'פה או שהוא
יפוצץ לי ת'צורה.
הקשבתי לעצתו והשתתקתי.
עדיין היה חושך מוחלט, הרגשתי נוכחות של קיר ממש מאחורי,
וראיתי שני אנשים בעלי מראה קשוח למדי יושבים רחוק ממני,
ומעשנים סיגריות.
החלטתי ללכת לישון (אני טוב בזה).
כשקמתי הורידו לי את מחסום הפה כי הבטחתי שלא אצעק, הם אמרו לי
להגיד להם את הקוד הסודי של המעבדה של החבר הכי טוב שלי, לא
הסכמתי לתת להם אותו.
תכננתי תוכנית, אבל היא לא הלכה יותר מדי טוב, אמרתי להם שהקוד
הוא: "אלוהים גדול".
הם אמרו שהם ניסו את זה כבר ודפקו לי מכות, שאלתי אותם מה
השעה, הם אמרו שזה לא משנה כי אם לא אגיד להם את הקוד אני לא
אאחר לשום מקום.
הם הלכו, חזרו אחרי הרבה יותר מדי זמן.
ניסיתי להוציא את הסכין בטחון שתמיד יש לי למקרי חירום, היא
הייתה בכיס האמצעי של הדגמ"ח, ניסיתי בכל זאת להגיע אליו, לא
הצלחתי.
אחרי שאמרתי להם את הקוד הם שיחררו אותי.
שלחו אותי הביתה במונית מיוחדת עם חלונות צבועים בשחור (עם צבע
לזכוכית אטום לגמרי, כדי שלא אוכל לזהות את המקום בעתיד).
חשבתי להגיד למשטרה אבל כשהלכתי למשטרה זיהיתי אותם, הם היו
מהמשטרה.
הלכתי לחבר שלי, ששלו המעבדה, הוא אמר לי לא לדאוג, הכל תחת
שליטה, "מה זאת אומרת?!? חבורה של בריונים מהמשטרה חטפו אותי,
דפקו לי מכות רצח ואיימו שיהרגו אותי!!!" אמרתי לו בצורה יחסית
רגועה למישהו שזה קרה לו.
הוא אמר שזאת לא הפעם הראשונה שזה קורה והמשטרה תמיד מנסה
לפרוץ אבל לא מצליחה.
שאלתי אותו מה יש בתוך המעבדה אז הוא הסכים להראות לי.
לוקח בערך ארבע שעות להגיע לשם, זה באמצע המדבר, זה נראה כמו
בית ישן של איזה ערבי שמת לפני הרבה יותר מדי זמן.
כשנכנסים פנימה זה עדיין נראה רגיל לגמרי (כמו שבית שנבנה לפני
הרבה יותר מדי זמן אמור להראות), הוא התחיל לדלג על רגל אחת
ולקרוא בכל קולו כמו תרנגולת, עד שקיר מסוים שינה צבע. הוא
נעלם והקיר חזר לצבעו המקורי, החלטתי לעקוב אחריו, חזרתי על
צעדיו, בדיוק, וקרה לי אותו דבר, נשאבתי דרך הקיר כמו בוואקום.

ראיתי אותו בצד השני, המקום נראה כמו בית חרושת מאוד, אבל מאוד
מתקדם לכלי נשק. הייתי צריך לשבת.
הוא הביא לי כוס מים קרים, אמר לי שזו התגובה הכי הגיונית
למראה הלא הגיוני הזה והסביר, "כל הכספים באים ממקורות יותר
גבוהים (פיסית) מהממשלה".
הטלפון צלצל וענה בעצמו, השאיר לו הודעה שטבולה רוצה לארגן
ישיבה דחופה, הוא שלח אותי לחדר האימונים, הוא אמר שמה שכבר
מוכן אני יכול לקחת ואחרי זה ללכת.
לקחתי חרב דו צדדית, מטיטניום (או מחומר קל, חזק ואל חלד אחר),
החרב עצמה הייתה משהו שמזכיר חוט דייג חזק שאפשל לשלוף (כמו
במלחמת הכוכבים אבל לא עם לייזר), זוג נעליים שיורים טילים
ידידותיים לסביבה, וזוג כפפות וולברין (מי שלא יודע מה זה
שיתבייש לעצמו וילך עכשיו לראות אקס-מן).
אה כן, לקחתי גם מכונית מזדה משפחתית, מתכווננת לשטח.
חזרתי הביתה, הלכתי לישון.

התעוררתי בלילה מרעש שמתי מהר את הכפפות ואת החרב דחפתי לחגורה
שלה ושמתי אותה, הראשון נכנס והביא לי אגרוף, הייתי חייב
לחכות, אולי הם רצו לדבר...
שלפתי את הסכינים מהכפפות והפכתי אחד מהם למסננת, ברגע שהאחרים
ראו את זה הם ברחו.
הרגשתי טוב עם עצמי, חשבתי שזה יגרום להם להפסיק.

מאז כל לילה, כמו דיסק שרוט, בצורה מדויקת נכנסים לחדר שלי
חמישה אנשים, אני מחכה עד שאחד מהם ייתן לי אגרוף כדי שאדע שהם
לא באים לדבר, אני הורג אחד וכל השאר בורחים.