עם כבות אורך גדלו הצללים
ואצבעות של חושך נלפתו אל הכתלים,
פרקים הלבינו אז אימה, ריסים אצרו סודות,
את פירורי נפשי ליקטתי בין שברי המלכודות
ועקבותיי דרכו אמת בשביל המסומן,
ידיי, כמטוטלות בשר, הניפו את הזמן,
הלילה את דרכי טרף,בלע סימן ואות
וכוכביו לטשו אליי עיניי חיות רעות,
ציפורן השמיים נשלפה, ירח חד
נעץ ביריעת הפחד אז יתד אחת
המחנה הוקם, צללים מתחו אלי שינה
ואת עורי, ככסות, עטפה צמרמורת נושנה...
מבעד לזכרון עפעף השמש מסתלקת---
בואי, אהובתי,
בואי נושקת מצחי חלומות והפיסי בי שקט |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.