רחל
אפילו אלוקים בספרו השתיק את בכיי
"ויסע ישראל ויטה אהלה"
נסעתי
השארתי
מצבת אבן
קברתי שם
את לבי
לא אזדעק נגד אהבתכם אותה
ושינאתכם אותי
כן, גם אני שנאתי
אותי.
אהבה אותה אהבתי
לא כמשרצת צאצאים
זה לא כל מה שהיה בה
היא ... שתיקה.
ארבע עשרה שנה
ואותי רימו
לא לבן
אלוקים!
אהבה נטע בתוכי
ובה?
אהבה סחרה בדודאים
"והיו לבשר אחד"
בדודאים!
פרחי עשב סביב המחנה ככוכבים בשמי שחור
צרתי הותיר לי אלוקים לזקנתי
צרתי המשריצה .
כן ,תשנאו אותי !
שאותה לא אהבתי
שאת רחל...
זה כל מה שרציתי !
לא בכורה לא עם סגולה
ר ח ל
אני והיא בכיסאות נדנדה בדירה עם סלון מטבח
וחדר מיטות עם סדינים הסתורים
תמיד !
היא תסרוג ... ואני ?
בה אביט
וכך אמות
נד- נד נד-נד נד-נד נד-נד
זה כל מה שרציתי
את בני יוסף העבידו!
אבל אותי לא שכח אותי לא גנבו מלבו
אותו על לבי חקקתי
לוחות שניים
יוסף , אילו אלוקים לא היה מוסיף לך עוד...
שינאו אותי !
בוזו לי!
הרי קל
לכלות אהבה
או להציתה באחרת
לאחרת
אני אחד האבות לא אלוקים
אני אחד האבות , אך לתפילתי אלוקים לא
איבה לשמוע
לך רחל הקשיב ובכה
ונתן
ולקח
לך
על הדרך שם השארנו אותך
אני רציתי להישאר
מצבה
אני אחד האבות
" מי אתה יעקוב, לשנות את השם שהיא נתנה לו?!"
שנאוני !
מאסו בשמי !
"רחל ! רחל ! רחל ! רחלי שלי!"
העוון שנגרם לך ...
אני?
בנימין , בני יד ימיני
בני האחד והיחיד שאלוקים לא לקח
ממני
לקיום בריתו
בני, בן זקונים מקל משענת נותרת לי
מריב אחיות
לאה את יוסף גנבה ממני
רחל את עצמה גנבה ממני
מאישה לתרפים
מצבה השארתי מאחור
לא כך!
אותי
השארתי מאחור
אבל אני לא הייתי מספיק ! |
