היא מחפשת את עצמה בין כיכר לחם צרפתי משובח
לבין גבינת 9 אחוז איכותית ושמנמנה משהו.
מסתובבת ברחובות ליליים בסתמיותם, באזור מרכזי בצפון,
ואין לה מה לעשות עם עצמה.
עוד סיגריה דביקה
עוד דקת מנוחה.
מתיישבת לשניית דומיה
נעמדת, מסתכלת מולה
נעצבת, הופכת סתומה
אין איתה מה לעשות
ולא כדאי גם להתחיל לנסות.

אתמול ברחוב היא חלפה על פניי
וייאושה המעולף עדיין לא אמר די.
הסתובבה לרגע
הטיחה בי מבט צורם רועם
צלבה בי את תחושותיה הקרירות עד כאב
התיכה אותי לכלל נוזליות מטושטשת
והסתלקה לה, תוך שהיא סליחה מבקשת.
רק אז, הבנתי לראשונה שהיא בסה"כ
אישה מעורפלת ועשירה הזועקת לנחמה.
רצוי חמה.
רצוי עם זימה.
למה מי היא.
למה מה.