היא באה אליי בהפסקה השלישית או הרביעית כזכור לי,
הפסקה של 20 דקות.
היינו בכיתה, היום כולם באו, אין חיסורים.
היא אמרה לי שלום בעצבנות- שתקתי, חשבתי שהיא יודעת על זה
באותו רגע ואז היא בילבלה אותי ואמרה לי בקור רוח "בואי נצא
החוצה לסיבוב" (אין הרבה לאן לצאת בביצפר שלנו, אז עושים
סיבובים... עצוב אבל בחזרה לנושא) אז יצאנו החוצה והיא לקחה
ממני מרחק מוזר, כחצי מטר ממני, שאלתי אותה "מה קרה?" היא אמרה
לי"אני יודעת" פתאום הפנים שלי נהיו כעגבנייה בשיא הקיץ, אדומה
כולי שאלתי "מה בדיוק את יודעת?" היא התקרבה אליי וענתה לי
בגסות "אני יודעת מה עשית זונה בת-זונה! כולם חשבו שאת כזאת,
עכשיו אנחנו יודעים"
היא לקחה נשימה גדולה ועמוקה ושאלה אותי בציניות "ממי את חושבת
ששמעתי?" כבר הייתה לי רשימה של כעשרים אנשים בראשיואז היא
אמרה במהירות "סיוון סיפרה לי איך ומתי, אני רק רוצה לדעת
למה?"
אז עניתי לה מתביישת כולי, בחרפה רבה "הוא היה שם כשהייתי
צריכה אותו" כל כך לא רציתי להגיד את המשפט הבא אבל אמרתי "את
לא היית אז חשבתי שאני אוכל לנצל את המצב"
היא הייתה המומה מהתגובה שלי, כל כך ילדותית הייתי ואז היא
אמרה "לפחות אם מאחוריי הגב שלי אז לא בכיתה, ליד כולם וליד
סיוון! מה ציפית שתוכלי להכחיש??"
אז עניתי לה "זה לא כל כך נורא כמו שאת חושבת, אני אפצה אותך
כספית, וחוץ מזה לא היית צריכה להשאיר אותו לבד!"
ואז היא נרגעה קצת ואמרה לי...
"פעם אחרונה שאת שותה את השוקו שלי!" |