היה זה לילה אפל וקודר, כמובן עם תאורת הירח המלא, הסתכלתי אל
תוך החורים השחורים, האין סופיים, מלאי העצב, חרטה, החורים
שנקראים עינייך.
שאלתי אותך אם יש לך סיגריה למרות שאני לא מעשנת, ענית בחיוב.
הדלקתי אותה, ולקחתי שכטה... כמעט התפגרתי.
עלינו לדירה שלך, והסרת את כובעך.
התחלתי ללטף את קרניך הלבנות, שמבצבצות מגופך האדום.
הרגשתי את ידך מלאת העוצמה מלטפת את שדיי, עוברת על גופי, עד
יריכיי, מלטפת את כנפיי הטהורות.
ואז, נישקת אותי נשיקה כ"כ עמוקה שהרגשתי את התשוקה עם לקצות
בוהנותיי, ואז קלטתי שזו לא התשוקה שבוערת בי, אלא אש לוהטת
שמבצבצת ממעמקי ממלכתך, להבות הגיהנום.
הם לא הבינו, הייתי חייבת להפטר ממך, מישהו היה חייב להרוס את
האיזון בעולם, נעצתי בך את הפגיון, מורעל דמה של איילת הזהב,
כרתתי את כנפיי, שתיתי את דמך, וחזרתי לדרוש את מה שתמיד היה
שייך לי, כס המלכות.
אני מצטערת, באמת אהבתי אותך, פשוט לא היו לך ביצים לגרום
למלחמת עולם שלישית, והנבואה, חייבת להתגשם.
יקיריי, אם אתם חושבים שיותר גרוע מזה לא יהיה, תחשבו שוב.
עכשיו, שאני שולטת, אין יותר תקווה.
בקרוב... כולכם תצטרפו אליי.