מיכאלה רוטר / אהבה |
אחר כך פחות והתחלתי להזות, וזה היה נעים, נעים, נעים.
אתה ניצבת שם, עמדת כמו קיר מולי.
אותו יום כשלקחתי את הפטיש, אתה ייעצת לי -
אולי רק לצבוע?
אבל רציתי לשבור, נמאס לי, כל שראיתי זה שהוא לבן!
בכלל לא הבנתי שהקיר הזה עומד שם שנים לפני שהגעתי
בכלל לא הבנתי שהוא זה שאוחז את כל הבית.
זה מוזר, בכלל לא שמתי לב איך זה קרה,
אבל הקורה נשארה ורק הצבע השתנה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|