האיש הכי טוב בעולם, הוא האיש שלי.
אני זכיתי במתנה שנמוגה ממני כל כך מהר, שאני לא רואה למה אני
בכלל ממשיכה להיות כאן, בעולם המסריח הזה. האיש הכי טוב בעולם
כבר לא כאן, ואני כן.
זה לא פייר החיים הללו, אני זאתי שהייתי צריכה ללכת, אני זאת
שהייתה צריכה לחטוף את הכדור בראש, אני זאת שהייתה צריכה לשכב
בבית חולים במיטה הזאת אם כל המכשירים המפחידים האלו ולסבול
מכאבים. אני זאתי שהייתי צריכה לסבול.
הייה לי פעם מוטו לחיים, עוד מתי שהוא היה כאן. המוטו היה
"תיהיה שמח אם מה שיש לך, אחרת לא תצליח".
ואני, באמת שאני מנסה, אבל לא מצליחה. כל כך הרבה עברתי,
התחתנתי הבאתי ילדים והתגרשתי, בעלי לא יכל יותר מזה שכל לילה
אני מתעוררת מזיעה, בוכה עליו, אומרת שזאת אשמתי.
וכן זאת כן אשמתי, אני זאתי שהכרתי לו את האנשים האלו, האנשים
המרושעים האלו שהרגו אותו, הם אלו שגזלו את האיש הכי טוב
בעולם.

היום אני בת 73, בודדה, לבדי עם 3 חתולים קטנים שמיללים כל
הזמן סביבי, ותמיד מתחרטת שלא הלכתי עם אהובי שם לגן עדן.






!