לך תבין אוגר.
חיה קטנה וחמודה, ששואבת את רוב האושר שלה מריצה על גלגל
פלסטיק צהוב או על היד שלך. חיה שתמיד כשאתה עצוב או כועס, אתה
יכול להסתכל עליה, וכל הרגשות השליליים נמסים ברגע שרואים את
העיניים הקטנות והעגולות שלה, שכאילו אומרות לך "לא נורא, אני
עדיין אוהב אותך".
ואז האוגר הזה בא ונושך אותך.
אתה בא לתת לו אוכל ולתת לו לרוץ קצת על היד שלך, והוא בא
ונושך לך את האצבע, בלי שום אזהרה מוקדמת.
בלי שום סיבה.
אוגר שבחיים שלו לא נשך.
נו באמת.
קל יותר להבין דרקון מאשר להבין אוגר.
הכרתי פעם דרקון. למעשה, הוא היה החבר הכי טוב שלי.
סיפרנו אחד לשני הכל. הוא ידע הכל על המורים שלי, הוא היה
הראשון שידע אם היו לי בעיות עם ההורים, והוא תמיד ניסה לעזור.
הוא, מצידו, סיפר לי על השירים שהוא כותב ועל המשפחה שלו
שנשארה במקסיקו.
עשינו הכל ביחד. תמיד היינו אחד עם השני. ובקיץ, או סתם כשלא
היה קר בערב, הוא היה נותן לי לטפס על הגב שלו ועף איתי
לסיבוב.
ואתמול הוא התאבד.
חתך את הורידים שלו עם הטפרים של עצמו.
מצאו אותו משוסף לחלוטין היום בבוקר על החוף.
לא השאיר מכתב, או כל רמז אחר שיסביר למה, לעזאזל, הוא עשה את
זה. שום רמז הכי קטן.
לך תבין דרקון.
אני אלך למצוא נחמה באוגר.