דוריאן גריין / אפילוג באופק |
אל נשמתי.
הספדים נשפכים
במוחי.
סיגריה יקרה מחדדת מחדש את טירופי.
יותר מדי הורים אוהבים,
יותר מדי חברים חדשים,
יותר מדי פרידות טריות לחרוט
בצוואתי.
האמת חקוקה על עצב ליבי
ובקרוב
היא
תחשיך.
ושוב מרטש באפילה
את זהותי.
צלקות מעטרות
כאבים.
תחושת האובדן ממכרת היא ונצחית.
יותר מדי מטאפורות ושכתובים,
יותר מדי רגשות מוסווים,
יותר מדי פחות
בשירים.
עיניים
כבויות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|