וזה וזה
וזהו זה.
אני הוזה.
אני כזה.
מכונס בתוך עצמי,
מנותק לי מעמי.
נשמתי כתרים לעצמה קושרת.
היא מאד רוצה,
היא מתיימרת.
היא רק כאילו
מאושרת.
מקווה למשהו אחר.
משתוקק להשאר ער.
ממלט עצמי מרגעי אי נוחות מעיקים.
שואף למעט רגעי אור מעמיקים.
ואין באוויר תקווה של ממש,
אבל עוד לא,
עוד לא,
אומר נואש.
כמו נחש שמסובב צווארו בכיוונים שונים
מחפש ריגושים
מתרשם מאנשים
ומסביב רוחות עוטפות ריחות
והתחושות כביכול נוחות
עד עתה הייתי בביתי
וכעת כבר על הכביש
דרכתי על חרא, והעסק מביש
תסלחו לי חברי אנוש זה לא יכול להיות
כמה, כמה מכוניות
טיסות טירוף בכיוונים מנוגדים
ערפילי עשן מאגזוזים בוכים
ספורטיביות עושות רושם מדומה
מטופחות ומתמחות השד יודע במה
משפחתיות עתירות משפחות
אל פרברי השכחה בורחות
זיהום עירוני מרוכז היטב
מתקבץ ומסתובב
לאחר שעמל קשות
והציף כל רחוב בחששות.
הוא מוטס מעלה מעלה מכיוון האדמה
ומנציח באלגנטיות את אפקט החממה
מפעלי ריח צואה הרסניים
שהומצאו ע"י מוחות חבלניים
מסייעים במלאכת הרס ממשי
והכל
הכל פה אנושי
זה מדהים
וזה מרשים
וזה נשכח מעיני האנשים
וזה חזק
וזה ענק
וזה מכה מכות בזק
וזה פועל בהתמדה שנתמכת ע"י אבירי ממון
שממשיכים להרעיל בעקביות המון. |