מאז שעזבת אין לי דבר
ולמרות שרוצה בך את חלום שעבר
רק היופי ששכחת עוד מפוזר כאן
כמו למזכרת
את היית כה זמנית וקצרה - כסערה
וכשהלכת - השארת דממה, כבדה ואפורה
ורק תמונתך היחידה אצלי נותרה
כמו במסגרת


הולך ומאבד את עקבותייך בחלום
ומנסה רק להבין מדוע ככה, סתם, פתאום
הו, כשעזבת, כ"כ שקט, כ"כ עצוב
כ"כ מעט
את חסרה - הו, כשעזבת, הו, כשעזבת..


ועכשיו בחדרי יושב בדד
הזכרונות עולים, צפים, להיות כך סתם לבד
הזמן חלף, טשטש פנייך בליבי
את כה יפה
ושפת הגוף שלי צועקת,,
כמו קורא לך
אהובה...