אור חיוור פוגע לא פוגע בעין, והאישון מתנפח ומתכווץ בהתאם.
ממצמץ ומעביר את היד שוב מצד אל צד אל מול השמש. לא בטוח,
אולי. ואז היד השנייה, מצד לצד, והצל שלה מנופף לשלום על
הפרצוף שלי.
ושוב היד הראשונה, אצבע, אצבע, אצבע, אצבע, אצבע...נגמר, ולצד
שני. ושוב נגמר. כאן הכל בסדר. ואז שוב היד השנייה, אחת,
שתיים, שלוש, ארבע, חמש, נגמר...ולצד השני, והלוך וחזור.
שמש, אצבע, שמש, אצבע, שמש, אצבע, שמש, אצבע, שמש, אצבע, שמש.
נגמר שוב.
"אני לא חושב שהן באותו גודל, אני מעוות, אני מפלצת, ההורים
שלי אחים ובני דודים ובטח גם הילדים שלי" אור, צל, אור, צל,
אור, צל, אור, צל, אור, צל ואור. "נראה לי שברגליים זה אותו
דבר. האצבע ליד...השמן של הרגל זה אגודל או בוהן?!?!? אז האצבע
שלידו...ארוכה ממנו או קצרה יותר ברגל שלך?" השרוך קצת רטוב
מהשלוליות, משיכה, ופתוח. "אומרים שאם ארוך יותר מהשמן, אז
היצר המיני חזק כמו של דורבן" הגרב גם רטובה קצת, זיעה, מים,
אולי שניהם...משיכה, וקר פתאום ברגל. העור על הלמעלה נראה כמו
נגטיב של הבפנים של הגרב. "אצלי הוא קצר יותר, עוד קצת קצר
והוא היה יותר קטן מהזרת... היא מקופחת גם ברגל גם ביד אותו
שם... וזה די מוזר כי השיא שלי הוא שבע פעמים ביום". השרוך
השני פחות רטוב, הוא גם יותר קצר, לא פותח, מושך את הנעל בכוח
והרגל משמיעה כזה וווופ ומשתחררת. "בפעם החמישית הוא כבר אדום,
בשישית הוא לא רוצה בכלל, אחרי השביעית כבר קצת כאב לי... אבל
נראה לי שאני יכול שמונה" הגרב משמיעה סוג אחר של ווופ, כזה
עמום יותר, שוב קר. אומרים שהרגל נושמת ובגלל זה מרגישים קר,
זה כאילו היא לעסה מסטיק מנטה ואז נשמה. " בעיתון אמרו שזה
מותר ואפילו רצוי, כל עוד לא מגזימים, אבל איך יודעים אם
מגזימים בכלל?!?! הם גם אמרו שלכל אחד יש גוף שונה, ושהגוף לא
ישר כמו סרגל, וגם שכל מקרה לגופו, מתייחסים אליך כאל
"מקרה"... אני חושב שאם קצת כואב אז עוד לא ממש הגזמתי, אז שבע
זה השיא בלי להגזים. עם להגזים אני יכול לפחות עשר".
ואז רגליים למעלה, הלוך, חזור, אצבע, שמש, אור, צל, בסדר,
עקום, ישר, לא הכי באותו גודל.
"כל מקרה לגופו".