ילדי, נשמות אבודות שמעו דברי,
אתם, הגעתם אלי אל התהום.
לא ארצה לראותכם בין שדי,
אך גם לא ארצה שתהיו לי מלאכים,
גהנום או עדן מה שתבחרו.
איחזו בידי, אל הנצח אצעד לצידכם,
בלי חשש ובלי פחד הילכו.
אראה לכם את עולמם של המתים,
רעים לצד הזה והטובים להוא.
הנה הגענו לפרשת דרכים,
בני ובנותי באור השמש תתכבדו,
כי לא נראה אותו עוד לימים.
עברו בשער האפל,
במדרגות האבן השחורה תרדו,
ולא תיראו מפני שומר האל,
כי אנוכי איתכם ילדי.
נלכנה אל העומק הזועק,
אלפי בו נשמות ריצו עונשן.
שימעו לקול השד הצועק,
כי מנחה הוא אתכם בעשן.
הנה הגענו למבוך החוטאים,
פושעים קטנים כאן ושוטים.
עובדים הם פה במחצבת הצור,
בונים את מקדשו של היוצר,
שולט אליהם השד אזראל,
כותב שמות הנולדים בספרו.
נתין הוא נאמן לאל,
וכל נשמות עבדיו איתו.
בואו ילדי התוהים איתי,
נרד אל ים הצער העמוק,
היכנסו לסירת העץ הזאת.
נשוט במימיו הקרים,
זרמים בים הזה מטעים,
כמו דרך כל החטאים,
במים אלו נמצאים השקרנים,
הגנבים, וגם המרמים.
נידונו הם בים הצער לחיים,
חיים של שקר ומרמה נצחיים.
נשוטנה דרכם במהרה,
בזה הים טמונה סכנה גדולה.
שטחו כאן של השד אזאזל,
אל עבר סירתנו הוא פוזל.
הנה הגענו לחוף החולי,
במדבר השחור והאינסופי,
חולות מקוללים בו שוכבים,
את הנשמות המסכנות הם מענים.
כאן הרוצחים, אונסי התינוקות,
כאן הסוטים, ממיתי הילדים.
כל אלה בידיו של הנחש,
מראות של מוות באוזני הוא לחש.
נזדרז ילדי האדון מחכה,
את מדבר החולות השחורים נחצה.
ראו עומד לפניכם האב,
הלוא הוא לוציפר בכבודו.
ראו מעונים בפיותיו,
הבוגדים הנוראים בזמנו.
כאן ברוטוס נשרף, ויהודה,
ואש הגהנום אותם מכלה.
ואשת האדם אף היא נמצאת,
בין שיני השטן האדון היא כלואה.
ילדי ראיתם מראות אימה,
בזה תם מסעינו הנורא.
עתה, החליטו בידכם,
אם גהנום זה, הוא קוסם לכם.