New Stage - Go To Main Page

סמי גל
/
סיפור אכזבה נדוש

שימשיות אדמות

שימשיות אדמות עם לוגו,
וכמה לבנות בלי.
ואין מציל .
הוא לא עובד היום.
את לבד על החוף.
אני לא באתי.
את לא בוכה.

את הולכת אם סנדלים ביד
ומסתכלת על זוג זקנים
שמשחקים מטקות כבר 30 שנה.
גם אנחנו משחקים,
רק מרחוק.

בדרך הביתה
את קונה ירקות ופסטה ויין מצ'ילה.
ומסדרת שולחן
עם שתי כוסות .
וקערה גדולה של פירה באמצע.
השולחן ארוך
ארוך מאוד.
 
ואת מתקלחת,
ומתלבשת ,
ושמה איפור בעניים
שאין בהן דמעות.
את מחכה מול הטלווזיה.

דווחים אל סיכסוכים פוליטים
ושר החוץ חושב להתפטר.
גם אנחנו ככה,
רק לא מאימים יותר.

את הולכת לישון .
את אוהבת את הסדינים האדומים,
מסאטן ,
הם נורא סקסיים בעינייך.
קנינו אותם במבצע בכיתן
וישר רצנו הביתה.

אחרי שני עמודים את נרדמת,
בצד שלך.
משאירה לי מקום
ואני לא בא
אולי אף פעם לא באתי.

אבל את לא בוכה.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 17/1/02 18:09
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
סמי גל

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה