|
הפחד הכי גדול שלי
(מחר בוודאי ישתנה)
הוא שכשלא אהיה שם להשגיח
יעלמו מדמיונך
כל הזיכרונות ממני
וכל הקסם והיופי שמצאת
בי וכל האהבה
אלי והעיוורון הזה שלך
ותשאר בינינו
רק
המציאות
של עירומי
כשתראה אותי בתחנת רכבת עמוסה
כמו בסרט שחורלבן
מנפנפת במטפחת
דרך חלון קרוןישן
ותדע שלא אחזור אלא בעוד
ארבעה עשר יום
תזיל דמעה
תרוץ מעט על הרציף
תזרוק יסמין אל האוויר
ותראה אותו נופל נרמס
נובל בין הקווים
כמו בסרט ישןמאד
חכה לי
תסתכל בינתיים על האופק הסגול
מתערבב בעשן רכבת אפור שחור
תחייך לאיזה גבר
מחלץ יסמין מבין פסים
ותאמר לעצמך
חכה
ורק אז
תמשיך לרוץ
|
|
|
לשלוף את הלב
מהחזה של מישהו,
ולהראות לו את
הלב פועם, שנייה
לפני שהוא מאבד
את ההכרה, כן,
דיי מגניב, אבל
לא מגניב כמו
לדחוף את היד
שלך לתחת של
מישהו, לתלוש את
התריסריון שלו,
ולהראות לו את
זה, שנייה לפני
שהוא צורח עד
אובדן ההכרה
אני, מראה יוזמה
בכיוון הרפואה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.