אוהב. נדהם. אוהב אותו ואוהב אותי.
אני יודע שזה משפט מעצבן להתחיל איתו, כמו יצא מפיה של בריטני
ספירס, אבל זה מה יש. אני נדהם ברגע זה, מיופי כתיבתו של סופר
אנגלי. נדהם, צופה בשמיים כחולים מבעד לחלון הספריה, ואוהב.
אני לא יודע מה הכל. אותו, אותי את יופי העולם ואת יופי כתיבת
הסופר. הקסם בחיים הוא מה שעוד לא גילית, מה שאתה יודע שאתה לא
יודע, הסתר. לא מה שאתה לא רואה, אלא מה שאתה רואה שאתה לא
רואה. להסתכל על תמונה ולדעת שיש רקע, שיש סיפור סביבה אבל אתה
לא מכיר אותו: זה הקסם. ומזמן לא פגשתי בו. הרבה זמן. הייתי
אומר שנה. והנה היום, אני קורא לי ספר בשיעור אנגלית הזמן
שמורה מזדמנת מדברת על 7 הפרקים שהייתי אמור כבר לקרוא, ואני
נרגש. ונדהם. נזכר בכל הספרים שקראתי בילדות, באיך שהתחברתי
לדמויות, בקסם שהרגשתי שטמון בי... אהבתי כל כך. ואני אוהב כל
כך. זה כיף, ממש נחמד לדעת שהחיים שלך טובים ושאתה אדם טוב. או
ליתר דיוק אדם שמרגיש טוב עם עצמו כמה דקות כל יום. זה ממש
כיף. אפילו אם אני לא בן אדם טוב, אני מרגיש טוב וזה
מספיק.סופר נותן חיים, כמו שמלחין נותן רגש. צייר נותן שאלות.
מדען עיוור.