הרגע הזה, בין הירייה שנורתה לבין הדממה שרק המוות צוחק בה, זה
הרגע הכי כואב.

כנראה שחלמו אותו, אחרי שדודי נהרג במלחמת יום כיפור, אולי
בחורף 73' ההורים שלי חשבו שהגיעה זמן לילד, ולכן בסוף הקיץ של
שנת 73 הוא נולד. אמא מספרת שהוא לא בכה, הוא הבין שיש לו
שליחות מסוימת כאן. הוא היה תינוק קטנטן ומכוער. גלי סיפרה לי
שבהתחלה היא לא הסכימה שיביאו אותו הביתה. הוא היה אדום כזה,
קופיף קטן.
עומרי גדל להיות נער יפיפה, כשהסתכלתי בתמונות שלו כשהיה קטנטן
לא האמנתי שמהדבר המכוער הזה, שאמא תמיד טענה שהוא מיוחד, גדל
עומרי, האח המדהים שלי.

את עומרי, מה שלא יקרה, לא יצליחו להשכיח מימני. ככה זה גם
לסבתא, היא עברה אירוע מוחי והיא עדיין זוכרת את עומרי, לפחות
ככה היא אומרת. אולי היא זוכרת את עומרי שלה, עומרי הראשון,
עומרי הגיבור.
עומרי היה האח שלי, של גלי הוא לא היה אח, הם תמיד רבו. פעם
גלי צעקה עליו שיותר הוא לא אח שלה, ועומרי אמר לה שגם ככה הוא
שונא אותה. מאד הם התפייסו עוד מאה פעמים, אבל אני יודעת שהיא
לא אחותו, גם אם היא בוכה בלילות.
ביום הראשון של כיתה א' עומרי לקח אותי, עומרי האח החייל בא עם
המדים שלו לכיתה א' של המורה טובה ולקח אותי, וכולם קינאו בי
כי לי יש אח חייל, גיבור, ולאף אחת אחרת אין אח כזה.
עומרי גם חתם על קבע, וגם בכיתה ז' הוא בא לקחת אותי, אבל אז
כבר לעוד חברות היו אחים חיילים.

החברה של עומרי לי, לא באה לבקר אותנו יותר. פעם ראיתי אותה
במרכז המסחרי, היא נישקה אותי ובכתה. אני ביקשתי מימנה שתבוא
לבקר אותי, שקשה לי, שאני כבר לא מסוגלת יותר. והיא רק בכתה,
נישקה אותי שוב וברחה מימני.
שבוע אחרי ראיתי אותה עם דוד, החבר הכי טוב של עומרי.

בשירות הצבאי של עומרי, הוא השתתף במבצע כל שהוא, ככה אמר המ"פ
שלו, שבא לבקר אחרי שהוא נהרג. הוא ראה ילדה קטנה, יותר קטנה
מימני. אני חושבת שהיא הייתה בגיל של עומרי כשהוא היה קטנטן
ומכוער. והילדה הקטנה הזאת נהרגה לנגד עיניו.
מאז אותו יום עומרי שלי לא היה אותו עומרי. כשנכנסתי אליו לחדר
הוא אפילו בכה, ושאלתי אותו למה, והוא אמר שחיילים לא בוכים,
וגם הוא לא בוכה.

עומרי הכניס את קנה האקדח לתוך פיו, הוא לא חשב פעמיים וירה את
הירייה הזאת שלקחה אותו מימנו.
הרגע הזה, בין הירייה שנורתה לבין הדממה שרק המוות צוחק בה, זה
הרגע הכי כואב. כשנכנסתי לחדר מצאתי אותו, הוא היה מכוער,
אדום, אבל לא קטנטן. זה לא היה עומרי שלי, זה לא היה עומרי האח
הגיבור שלי, האח החייל שלי, זה היה עומרי אחר.

לא קברו אותו בבית הקברות הצבאי, הוא קיבל חלקה קטנה מחוץ לבית
הקברות. עד היום אני שואלת אם זה אח שלי, חייל גיבור...