זיו קינן / נחלים |
מסובב את גלגל תחנת הקמח,
ממלא אותו דליים של משפטים חסרי משמעות
וזורק אותם הלאה וחזרה אל הנחל.
היית יפה כשפתחת את דלת תחנת הקמח,
כך יעידו העופות על גג העץ.
קרן האור , מבליחה מבין הסדק שיצרת,
חוצה את החדר לאורכו וצובעת אותו לבן.
כשנכנסת צבע האבק את פניך לבן,
גם אני כמו מת התבוננתי,
וצחקתי כשהתעטשת וברחת.
וגלגל התחנה עוד מסתובב לו
רק הנחל יבש
הזמן כבר הבריח את העופות מגג העץ
רק נשארנו שנינו עם פנים לבנים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|