חסרת הממדים וההשקפה
X
לבי פועם בחוזקה שמחלישה את היד
תחושת האפסות שבהיותי בת-אנוש
מביאה אותי לדמוע
החומר, היצר, הרגש מבוטלים
הכל בהילוך איטי, בהבנה.
הקיום דומם, נהפך לשתיקה
שמש פלסטית, חושך טבעי
פחד עצום וכאב על גורל ההתקדמות.
השקט הברור הזה, ההתמודדות עם הלא ברור
מאדירים את החשש הבלתי ניראה
הלא מוסבר. מילים פשוטות וחזקות
שנשמעות רק בפעם השנייה עם החזקות השכל
הרקוב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|