3:50

בתוכך.

גם לך יש לב... ועיניים... וראש... ואותה ואותו (אותי) ואת
האשליה...


הלב... צעיר... שובב והכי חשוב פחדן! פוחד, פוחד להתאחד עם עוד
אחד... שלי... אבל עם כל זה הוא עדיין לב, יפה, מקסים וטהור!
ותמים! לא טיפש, אך תמים!

הראש? מה שבטוח זה שהוא לא כואב... הוא חושב... במקום... במקום
לא לחשוב...

העיניים..רואות, רוצות, רואות, רוצות לראות, רוצות לגעת, אבל
הראש, והלב.העיניים לבד בקרב זה...

ויש אותו ואותה וכמובן האשליה אבל מה היא האשליה זאת השאלה...
זאת אי אפשר לדעת בבטחון אך אני מהמר על אחת... על האשליה
שאלוהים לא בתוכך,זאת האשליה שלך... שהוא לא, אבל הוא כן הוא
שם, בתוכך.

4:00

4


4 בבוקר, עברו כבר כמה שעות מאז המקרה.
אני לא יודע על איזה מקרה אני מדבר, אני לא יכול להצביע על
משהו ספציפי, אבל זה קרה. וכבר עברו כמה שעות מאז המקרה.
ועדיין מוזיקה ברקע (אם מישהו מתעניין אז זאת היא מאסיב אטאק)
ועדיין אני בתחתונים ועדיין חם ועדיין יכאב לי הראש מחר ועדיין
אני אאכזב את אחותי ועדיין אני אלך לצבא ועדיין אף אחד לא
יקשיב לי שם ועדיין ידאגו לי בבית ועדיין תמיר ועדיין אלעד
ועדיין מרט.
אני פותח פה, משהק, עוצם את שני העיניים לכמה שניות אבל פותח
אותם שוב, הרי הבטחתי לכתוב, אז אני כותב, אפילו האצבעות כבר
כואבות, והשיר ברקע מתחלף (הקודם נגמר), אני כבר לא מצליח
להתרכז.. הלירקה מוכרת... התחושה בידיים לא כל כך!
השעה מאוחרת הכתיבה עדיין בעיצומה...
Breath in, breath out...(Bush - Machinehead(

כל כך פשוט כל כך קל, כל השאר אמור לבוא בטבעיות, אבל אל
הדברים האמיתיים צריך לקום, לבוא לקראתם, לפגוש אותם... משין
הד! ראש מכונה... לא אצלי! ממש לא! ואם כן (לזמן קצר) אז זה
ממש לא בכוונה!

4:30

א.ש. (אהבה שחורה)

אני שומע את השיר של
Pearl Jam - Black
הקשבתי לו אין ספור פעמים לא בגלל שאני מזוכיסט.. אלא בגלל
שהשיר הזה יפה, יפה, יפה, ואמיתי, מדבר אלי כמו שלא דיבר אלי
שום שיר, כל מילה, כל משפט הוא עולם שלם - עולם של שחור...
עולם של כלום עולם של הכל ולא כלום, של כלום והכל של יאוש
מלווה בתקווה, של תקווה מלווה שביאוש. עולם מלווה ביקום... של
שחור מלווה בשחור... כל חור שחור היה נגמר בחור שחור אחר חור
שממנו הייתי יוצא ונכנס לחור שחור אחר.
עכשיו?
גם עכשיו אני שומע את השיר.... למה?
אולי כי התרגלתי....למרות שאסור!
אולי כי לא ויתרתי, למעשה אף פעם לא ויתרתי.
ואולי ורק אולי כי זה שיר, זה שיר! אבל "אולי" זה נעלם כלא
היה, זה לא שיר... זאת האמת...  את האמת  לפעמים אני רוצה יותר
למצוא אהבה חדשה מאשר לחזור, אני רוצה להשאיר את זה מאחורי..
ולזכרון לקעקע לי עיגול קטן, עיגול שחור, עיגול שיזיכר לי
אהבה, אהבה אמיתית, אהבה ראשונה, אהבה שחורה.

4:44

את עכשיו טסה בגובה של כמה קילומטרים, שמרחק של כמה מאות (או
כבר כמה אלפי, תלוי באיזה שלב של הטיסה את נמצאת) קילומטרים,
במרחק ממני, מהאהבה שאני מעניק לך.
אבל למרות הכל החלטת לבקש ממני לכתוב לך משהו למרות שזה ברור
שכל מה שאני אכתוב יהיה מרטי כזה... אוהב כזה... כלומר את
אוהבת להיות נאהבת ע"י.. לא?
אז מה הבעיה?
איפה ?
?
.
??


אני גורם לך לבכות, לפעמים בכל מקרה, אני... ואני רוצה מאד
רוצה שתעברי איזו מערכת יחסים... אבל כנראה שאת לא... הנה! זה
מה שאת צריכה להקריב.. את עצמך למערכת יחסים עם מישהו...
עזבי..
אני עייף..
שיכור..מעייפות...
עצוב...
כואב...
אוהב...
אולי אפילו מאוהב...
אבל רק אולי...
לפני שאת ממשיכה בטיול שלך... תחליטי.. תחליטי שלא! שאת שלמה
עם עצמך... ותשכחי ממני, תנסי.. ובטיסה חזרה... תקראי שוב...
תקראי שוב.
ותחזרי.
והכי חשוב אל תפחדי!


למרות שדיברנו כל כך הרבה... לא אמרתי לך את מה שאני מרגיש.
וכשאני חושב על זה.. זה יפה... שהצלחתי לשמור על זה... להיות
מאופק.... אז אני משאיר את זה בשבילך... תגידי לי, כשתדעי את
מה שאת מרגישה!

זהו...לילה... 4:44.. איזו שעה... עגולה שכזאת...
א.א.א
אצלנו אין אלימות!
בייצ!
מרט, מרטי שכזה...