פוסקת האדמה את רגלייה החומות ומבקשת אותו אלייה,
וטיפות ראשונות של מים חיים חודרות לתוכה,
כמו מבקעות את בתוליה
ודוק שמנוני עוטף את גופה הקטיפתי ובשפתיה הסדוקות
ממלמלת:"עוד,
סוך את כולי, ידיי, ראשי, עלוותי"
המחסומים הוסרו כולם וכאילו ניתן האות
מתנה האדמה אהבה עם השמיים אחוזה, מתפתלת, משתנה בזרועותיו
האימתניות
יללת העונג של הרוח צורמת רק לאזני השוטים
וברק ורעם צצים מאי שם לעודד את אותם אוהבים.
וכאילו תמיד זוהי פעם ראשונה,
ששני אלה נסחפים במחולם הפרטי
ובעוצמת אלוהים,שרק טיבעי שיכירו,
סוחפים הם איתם גם אותי. |
